הפנינה היא חסרת ערך כל עוד היא נמצאת בקונכייתה

יום אחד אפרוק את אשר על ליבי. לא היום

אני מזל גדי אתם צריכים להבין, אנו נפתחים מאוחר, אך אף פעם לא מאוחר מדי.

אמא אומרת שכשהייתי קטנה אז הייתי אמורה להישאר כיתה, זאת אומרת להישאר בגן עוד שנה ולהתחיל את כיתה א' לאחר שנה רק כי נולדתי בסוף השנתון. אמא התעקשה שלא אשאר כיתה וכך קרה. היא מספרת שכשהוריי הכינו עימי את שיעורי הבית בכיתה א' שתקתי ולא פציתי את פי, הם חשבו שהם עשו טעות כשלא נשארתי כיתה ושאולי אני קצת מקרה אבוד.. בכל אופן, עברו כמה חודשים טובים לאחר תחילת שנת הלימודים, הייתי בפיגור יחסית לשאר הכיתה, כרגיל. הכנו את שיעורי הבית, כרגיל. ואז לפתע פתאום (הם ממש זוכרים זאת) התחלתי לקרוא מצויין, הבאתי את ההברקה של החיים שלי והם לא הבינו איפה החבאתי את הידע הזה כל הזמן.

מאז, היו לי המון ירידות ועליות קיציוניות, ממש מן התחתית אל הטופ. זה מתאפיין בדיאטה שעשיתי, במהפכים במראה החיצוני וגם במישור הלימודי והרגשי.

אז אחרי ההסבר הקצרצר תבינו שעכשיו זה לא זמני לכתוב. אני אוצרת בתוכי את כל הגיגיי, ובבוא הזמן אכתוב אותם. אולי כאן, ממש לפניכם.

עריכה:

♥ הא, רק אם תהיתם מה זו הפרעת אכילה אז לפני חמש דקות, לקחתי את השקית קורנפלקס מצופה סוכר של תלמה, הכנסתי לכיור ושטפתי אותו במים. 

♥ התגובות שלכם באמת מחממות לי את הלב. אני לא לוקחת אותן כמובן מאליו. הן נורא מעודדות אותי, מעלות לי חיוך ונותנות תקווה שאולי קצת אכפת למישהו אי שם ממני.

♥ הוספתי בתחתית הבלוג ברשימות ציטוט של אתגר קרת.

♥ ביום ראשון אסע לטיול בן שלושה ימים. WISH ME LUCK.

♥ עוד חודש בערך יהיה יום הולדת לאלברט איינשטיין, אשמח לצטט משפטים מוכרים שלו:

"שים ידך על תנור חם למשך דקה וזה יראה לך כשעה. שב ליד אישה יפה שעה וזה יראה לך כדקה. זוהי יחסות"

"צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי"

"לכל בעיה יש פתרון, ואם לא סימן שזו לא הייתה בעיה"

"רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון"

"הדרך הנכונה לחנך אדם היא להוות לו דוגמה"

"רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע"

"העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא רק בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלו שלא עושים דבר בעניין"

"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותם".