יום דפוק.
הכל התחיל טוב ויפה.
ואז רבתי עם ההורים שהם לא מרשים ללכת לארוע של חברה-.-
ואז רבתי עם ידיד טוב שלי שמלא זמן לא דיברתי איתו
ואני מחבבת אותו והוא אמר לי כל כך הרבה דברים פוגעים
והוא אמר שזה מה שחברים שלי חושבים עלי זה מה שבאמת כאב לי
שבמקום לבוא להגיד לי מה מפריע להם אצלי הם פשוט אומרים את זה למשיהו אחר ואני צריכה
לגלות את זה באמצע מריבה.
אני כבר שעה בוכה אני לא ילדה שרבה עם אנשים וגם אם זה קורה זה פעם במליון שנה
ואני תמיד מבליגה על כל דבר ושומרת בבטן אבל נמאס לי
ושאני רבה עם אנשים אני תמיד נפגעת וכועסת על עצמי ומאשימה אותי
אני לא אוהבת לריב עם אף אחד זה תמיד גורם לי רע.
אחר כך הוא ביקש סליהח ושהוא מצטער כמובן שאמרתי לו שאני סולחת
למרות שאני עדיין פגועה ממנו ומשאר החברים שלי.
באלי למות.
אפילו חשק לאכול אין לי.
אני עושה צום עד כמה זמן שאני יכולה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'm a loser...
