מאתיים טיפות של אושר

אז יש אחד. והוא לא שלי. הוא לא של אף אחד, חוץ משל האקסית שלו. והוא מתפרע ומשתולל ומספר לי על כך, כאילו זה כיף לי לדעת שאחרי שבועיים מילואים עם ערסים וערבים הוא מת לקצת בחורות והוא בדיוק יוצא עם אחת מהן לדייט ביומיים אפטר שהוא קיבל. ועוד הוא מדבר איתי אחרי זה ב1 בלילה כדי לראות אם אני יכולה למסור לו את השידה שפרסמתי בפייסבוק. כזה חוסר רגישות. חושב רק עצמו.

ואני, לי כואב לשמוע שהוא הלך וזיין/התחרמן עכשיו עם מישהי אחרת. למה זה כואב לי? אמרו לי שזה אולי בגלל שהוא לא צפוי אז אני מסוקרנת יותר. ייעצו לי להתרחק ממנו. אני יודעת שהם צודקים.

הלוואי שהלמידה למבחנים תחל מהר, מבחנים זה אחלה תירוץ לשכך מחשבות טורדניות מעין אלו.

הלב שלי באמת מחסיר פעימה כשדמותו עולה לנגד עיניי, או כשאני מקבלת ממנו סמס. הוא פשוט מחסיר פעימה. למה הוא מחסיר פעימה? זה לא אמור לקרות. אני אמורה להיות לבד וטוב לי. לבד ומתפתחת עם עצמי ודואגת רק לעצמי. לא אמור להיות לי אכפת שישמור על עצמו במילואים. אני עושה הכל כדי שזה ייראה כאילו אני סתם ידידה ותו לא. שלא ינסה לנצל אותי לריבאונד. לא שהוא יעשה זאת בכוונת זדון אבל זה בהחלט עלול לקרות אם אשתף פעולה. כמה קשה למנוע מעצמך את הדבר שאת הכי רוצה.

או כדברי השיר,  You can't always get what you want...

לילה טוב חברים,

מורנייה

נ.ב. צבעתי שש (!) ציפורניים בלק ורוד כהה. הידד לי על הפתיחות לצבע המזעזע הזה!!