כל כך הרבה מחשבות... וכל כך הרבה עייפות...

סוף השבוע מתקרב ואוכל סוף סוף לנוח. טוב, לפחות לזמן קצר...

היום בלילה* וגם בלילה שלפני זה, היה לי חלום מוזר...  (*איזה אוקסימורון..)

חלמתי על מישהו, אחד בערך בגילי, רזה עם שיער חום בהיר, ואני לא זוכרת בדיוק איך נראים הפנים שלו, רק בערך...

וזה לא מישהו שאני מכירה... אני אפילו לא ראיתי מישהו כזה אי פעם. אז איך לעזאזל הגעתי לחלום משהו כזה??

והיינו בארוחה, יחד עם עוד כמה אנשים... והמשפחה שלי הייתה שם, וגם המשפחה שלו (לא ראיתי אותם אבל ידעתי שגם הם שם)

וישבנו זה מול זה, בשולחן הארוך... ואני איכשהו ידעתי שזה בכוונה ככה, ששתי המשפחות רצו שאני והוא נכיר אחד את השני.

אז בהתחלה לא היה שום דבר, אבל אח"כ התחלנו יותר לזרום, ודיברנו אחד עם השני, הכרנו זה את זה וצחקנו...

יש הרבה חלקים שאני לא זוכרת... אני רק זוכרת שבסוף הוא נתן לי שרשרת עשויה זהב אמיתי, עם קמע של לב שהוא נפתח ויש בתוכו תמונה כלשהי..

(גם שרשרת כזאת אף פעם לא ראיתי, זה נשמע בסיסי אבל זה לא, בקמע הזהב היו כל מיני קישוטים מיוחדים כאלה שלא ראיתי קודם)

וזהו.

אני חושבת שחלמתי על אותו אחד יותר מפעמיים...

אמ.. מעניין מה פרויד היה אומר על זה.

אני לא רוצה להתעסק בחלום הזה יותר מדי, אבל הוא אחד מבין כמה חלומות שלא עוזבים אותי...

ואני אגיד לכם גם למה- פשוט בחלום הזה הרגשתי אושר. אושר אמיתי.

היה בו כמעט את כל הדברים הטובים- אהבה, עושר, שמחה, משפחה תומכת, צחוקים... ובכלל (אבל בכלל) לא דברים רעים.

החלום הזה הצטרף לעוד כמה חלומות מהסוג הזה.

אתם זוכרים את הפוסט שבו תיארתי עולם טוב יותר? טוב, זה לקוח מתוך אחד החלומות שחלמתי...

חלום שבו חייתי יחד עם המשפחה שלי בתוך ביקתה מפוארת עם שתי קומות, והרהיטים היו יוקרתיים, והיינו עשירים.

הביקתה הייתה בשדה פתוח, עם עשבים ארוכים וירוקים, ולידה היה נחל שזרמו בו מים נקיים, וליד זה ספסל שאפשר לנוח בו. והרבה עצים...

בעולם ההוא לא היו מדינות, בני האדם היו מאוחדים ושווים, ועזרו זה לזה ללא כל תמורה, לא היה צריך כסף, והיה חופש.

גם בחלום הזה הרגשתי אושר אמיתי...

אפילו הרעיון של הפוסט הקודם קיבלתי מתוך חלום...

בכולם יש את כל הדברים הטובים, כמעט שלא דברים רעים...

ואני מתמכרת לזה, ממש מתמכרת להרגשה הזאת! להרגשה של האושר....

חושבת על זה כל כך הרבה פעמים... שוקעת בתוך האשליות האלה... חושבת האם עולם כזה יכול להתקיים גם במציאות.

אבל לא. זה בלתי אפשרי. עם כל חוסר ההבנה של בני האדם אחד כלפי השני, השנאה, והדפוסים המושרשים עמוק בתוך אישיותם ובתוך מוחם...

זה בלתי אפשרי.

אז אין פלא שאני סובלת במציאות...

ואין פלא שאני מעדיפה לישון לנצח...

ואין פלא שאני רוצה להיות לבד עם עצמי, בתוך המחשבות שלי...

בתוך העולם הפנימי שלי, בו אני יכולה לדמיין ולחלום על אושר אמיתי...

אושר שבמציאות לא יכול להתקיים.

ובא לי לצעוק אל העולם את כל המחשבות "המטורפות" שלי!

המחשבות שיגרמו לכולם לחשוב 'מי זאת המשוגעת הזאת? צריך לאשפז אותה!'

וגם אם אכתוב אותם כאן, בטח יהיו הרבה שיסתכלו עליי ככזאת...

אז אולי עדיף לי לוותר... אבל מי יודע... אולי אני לא המטורפת היחידה, ואולי יש עוד שחושבים כמוני...

בנתיים יש לי את החלומות...

האושר האמיתי היחיד שאקבל מהעולם הזה.