טוב,אז ללא חפירות מיותרות (הן יגיעו בסוף הפרק לכל אלה שחשבו שהן ניצלו XD ! )

ה פ ר ק .

ושוב פעם, סליחה על העיכוב התמידי הזה.

פרק 15- "רשימות."

"ואז הוא הדביק אותי לקיר,והרים אותי מעליו ונישק אותי,ולחש לי שהוא רוצה אותי." הייתי כולי נסערת הודות למקרה עם אסף, את כל המשפט אמרתי במהירות עצומה, בנשימה אחת קלילה שלא הצליחה להחזיק מעמד הרבה זמן, ולבסוף, כשגמרתי לדבר, התנשמתי בכבדות מהמאמץ, אך האם זהו מאמץ פיזי או נפשי?

"ואת זרמת איתו?" היססה שני.

"לא יכולתי שלא." השבתי.

"ברור שלא. גם אם הוא היה מדביק אותי לקיר,לא הייתי חושבת הרבה!"צעקה ים,ומבט נלהב הופיע על פנייה. נעזרתי בסטירה קטנה,כדי להרגיע את הילדה. אני עוד אתחיל לחשוד בתחמנית הזאת.

"אני כבר לא יודעת מה לעשות." נשכבתי על מיטתי,ואנחה גדולה יצאה מפי.

"את אוהבת אותו?"לפתע, קולה הרך של ים נשמע עם שאלה שלא כל כך אפיינה אותה.

"לא." התיישרתי במהירות.

"אז?"

"אני נמשכת אליו" היססתי,"אבל אני לא מרגישה פרפרים בבטן,ולבי לא מאיים לצאת כאשר אני רואה אותו,ואני לא מרגישה כמו ילדה בת 12 שמאוהבת בפעם הראשונה בכלל." נאנחתי באכזבה.

"בטוחה?" היססה שני.

"אני כבר לא יודעת כלום." נשכבתי שוב על המיטה,"אני צריכה לעשות חושבים עם עצמי,אני חושבת."הוספתי.

"אז אנחנו נשאיר אותך לבד" אמרה ים,"וברגע הראשון שאת צריכה לדבר עם מישהו,את ישר מתקשרת אלינו,מובן?"שלחה אליי מבט מאיים.

"מה הייתי עושה בלעדיכן?" קמתי להיפרד מהן.

"לא היית מתקיימת בלעדינו." שני השיבה,והוציאה מאיתנו צחקוק קל.

"בי." הנפתי את ידי לשלום,והן יצאו מחדרי. סגרתי את דלת חדרי, והתקדמתי אל עבר מיטתי הגדולה.נפלתי עליה באנחה חלשה. מילותיו של אסף לא הפסיקו להדהד בראשי. הרגשתי בתוך פרק של איזושהי סדרת דרמה כושלת,והפרק הזה הוא הפרק הכי מגעיל ומאוס בסדרה הזו.

"למה את לא עונה לי?" יא קרא לי בקול חזק, גורם לכל המחשבות על אסף שלא פסקו לרגע להיעצר בפתאומיות ולכל תשומת ליבי לעבור אל גיא שנראה כבר חלק מהנוף שהשתקף מעניי. כמה זמן אני כבר יושבת ככה, בוהה באוויר כשהכל מסביבי רץ, וחושבת על אסף? למה לעזאזל אני עושה את זה?

"לא שמעתי..."השבתי בשקט,והסתכלתי עליו.

"מה קורה אחותי?" התיישב לידי,"אני לא יודע מי את,אבל אני יודע שגנבת את אחותי,ואני רוצה אותה בחזרה. מובן?!" הוא הניף את אצבעו באוויר כאות איום,וגרם לי לגחך.

"אחותך עדיין פה." השבתי בחיוך המזויף שהתרגלתי לחייך.

"את יודעת שאת יכולה לספר לי." השיב במבט מהסס. כמה חבל שגיא הוא הבן אדם האחרון שאוכל לספר לו על כל זה.לספר לו על המקרה הכי מסעיר וחשוב עם החבר הכי טוב שלו.

"זה בסדר,לא קרה שום דבר. סתם תקופה לא ברורה" השבתי בחיוך,"אז...למה קראת לי?" השתדלתי להחליף נושא במהירות,אך המבט המהסס שלו עדיין לא הוחלף במבט אחר.

"יש לי יומולדת בקרוב-"

"ידוע." קטעתי אותו בחדות. בזמן האחרון הוא פשוט לא מפסיק לדבר על זה, ולנצל את זה. אז הוא גדול מימני בכמה חודשים.. אז מה? בגלל זה הוא יכול להתנשא מעלי? היותו גדול לא נותן לו פרוולגיות מיותרות. הוא יותר גדול,ועדיין אני זוכה להרבה יותר. אני יותר קטנה מימנו,ואני עדיין הנסיכה של הבית. הוא היה רוצה להיות במקומי. במקום המדהים הזה. אין אין,אני פשוט מלכה.

"קנאית."                                                                                                                 

"אין לי במה לקנא."

"מה שתגידי" גיחך,"בכל מקרה,אני צריך שתעזרי לי." הוסיף. גיא מבקש מימני עזרה? זה משהו שלא קורה כל יום.

"ממש הפתעה." השבתי בציניות,"מה אתה צריך?"

"את לא מצחיקה." הוא יישר את מבטו לעברי,וגרם לי לגחך,"אני צריך שתערכי לי רשימת מוזמנים."

"אני?" הופתעתי,"זו יומולדת שלך למיטב זכרוני."

"כן,אבל לך יש כל מיני חבורת כוסיות,אז אני צריך שכולן יגיעו הנה."

"איך לא חשבתי על זה קודם?" תהיתי בקול רם,וחיוך קטן הצטייר על פניו היפות.

"לא יודע,אבל בשביל זה אני כאן.כדי להזכיר לך." הוסיף בחיוך,"אז את תוכלי לעזור לי?"

"נו ברור." השבתי כמובן מאליו,"אבל מה עם ים?"הוספתי בשאלה.

"מה איתה?"

"אה,שכחת שיש לך סיפור לא סגור איתה?"

"לעולם לא היה לי סיפור איתה."

"אז הקטע בשירותים לא נחשב?"

"זה סיפור ישן ולא רלוונטי." אמר,"אני עברתי הלאה,וככה גם היא." הוסיף בחיוך, והניף את ידיו באוויר כסימן ששום דבר חשוב אינו קרה. אך ידעתי שיש משהו מזויף בחיוך היפה שחשף את שיניו הלבנות והישרות והוסיף ליופי שלו.משהו אחר מסתתר מתחת לכל המסכה הזו,של הבחור החתיך,המצחיק והרע. כאשר הזכרתי את ים,עיניו נצצו,וכל תשומת ליבו הופנתה אליי.אומנם,הוא שחקן טוב,והצליח או לפחות ניסה להסתיר זאת מימני,אבל כאחותו הצלחתי להבחין בזה יותר ממה שנדמה לו. אם רק אני הייתי יכולה לעשות משהו בנידון.

"מה שתגיד" עכשיו תורי היה לומר,"אבל בכל מקרה,הרשימה תהיה מוכנה כבר מחר."

"אין עלייך."הוא קם ממיטתי ונשק ללחי,והסתובב בחזרה לכיוון שמימנו בא.

"ידוע."

"מעריצה." אמר,ויצא מפתח הדלת.

"אתה מת עליי!" הספקתי לצעוק,ושמעתי את צחקוקו.

התמתחתי במיטתי,מתכרבלת עוד קצת בשמיכת הפוך החמימה שלי. החורף כבר הגיע לשמיי ישראל, ואפשר להבחין בכך. המוזיקה הרועשת של גיא,גרמה לי לצאת ממיטתי שהספיקה להתחמם מחום גופי בלילה שעבר,ולקור עז לחדור לעצמותיי מבעד למכנס הקצר והגופייה הרופפת שלבשתי. אני חושבת שאני צריכה להתחיל להתרגל לעובדה שהחורף כבר כאן.

נעמדתי מול ארוני הגודל,לאחר ארגוני הבוקר הקבועים שלי,מתלבטת מה ללבוש היום. היום,להבדיל מהימים הגרועים שעברו עליי בתקופה האחרונה,בהם לא נראיתי מי יודע מה,אני רוצה להיראות טוב יותר מתמיד. נזכרתי בכל מבטיו היפים והעמוקים של אסף כאשר סרק את גופי, הוא נראה כל- כך מרוצה בכל המבטים האלה, אהבתי את המבט הזה שלו, את הניצוץ הפראי והשובב בעיניים שהיה מופיע אצלו רק ברגעים בהם היה חושב על מחשבות סוטות, כהרגלו. המחשבה הזאת גרמה לגיחוך קטן לצאת מתוך פי אל חלל האוויר השקט והריק. אני כל- כך מקווה שהיום הוא יסתכל עלי שוב, גם לא בהכרח עם הניצוץ השובב בעיניים, שפשוט יסתכל עלי בצורה חיובית. למה לעזאזל אני רוצה את זה?! לבסוף,החלטתי ללכת על ג'ינס גבוהה ובהיר,אליו הכנסתי סריג עדין וקטיפתי בצבע בז', ונעלתי נעליים שטוחות התואמות בצבעיהם.

"בוקר טוב!" גיא פתח את דלת חדרי בהתלהבות,וחיוך גדול היה פרוס על פניו היפות.

"בוקר אור," גיחכתי בעודי מאפרת קלות את פניי "ולמה אתה כזה שמח?" הוספתי בחיוך.

"מחר אני בן 18 לידיעתך." השיב בחיוך גם הוא,ונשען על דלת חדרי.

"או,אז זו סיבה מוצדקת!" הוספתי בציניות.

"את סתם קנאית," השיב "היית מתה להיות בת 18."

"כן,לאור העובדה שעוד כמה חודשים זה קורה."

"כמה חודשים!"הדגיש "אני יותר גדול מימך, תביני!"

"אני מעדיפה להישאר קטנה,ולא להישאר כיתה."

"אז מה?"התגונן,"אז חיזקתי את הא'-ב' שלי,הפסדתי משהו?"

"כן.חיזקת את העובדה שאתה טיפש."

"לא אני לא."אמר,"אני גאון!"

"מה שתגיד," צחקתי "מה אתה צריך?"

"באתי להזכיר לך על הרשימות."

"תפתח את התיק שלי," אמרתי בעודי אוספת את קצוות שיערי בפפיון קטן,בצבע שמנת התאם לבגדיי,"ותיראה חבילת דפיי פוליו, שרק מחכים שאני ארשום עליהם."

"אני מת עלייך."

"אני יודעת."

"תתארגני מהר,ותרדי." הסתובב ללכת,"אני מקפיץ אותנו היום." הוסיף,ויצא מפתח חדרי.

"אז את אופרי וחן?" שאלתי את שני בעודנו מסתובבות בכותלי בית-הספר, מחפשות וסורקות בעינינו את הבנות שהיו נראות הכי מושקעות,מטופחות,ושוות כמעט כמונו,בשביל יום הולדתו של גיא. אני חייבת לציין,שלאחר התעמקות מושקעת בכל בנות שכבתנו,ושכבה מתחתינו ,הבנו כמה בנות זולות,ומגעילות יש בבית-סיפרנו.

מסתבר שבנות כאלה נמצאות בכל מקום,והן לא במקרה החברה הכי טובה שלך.

"כן,אני חושבת שהם ימצאו חן בעיני אחיך, ובעיניי שאר הבנים המוזמנים למסיבה." השיבה בחיוך שובב.

"אני רוצה להבין," גיחכתי,"זו לא היית את שיצאה בהצהרה, שתשכבי ותתאהבי בעמיר לפנינו?"

"כן,אבל זה לא סותר את העובדה שאני עדיין יכולה להנעים את זמני עם גברים אחרים."

"אה אה," צחקתי,"ואני הזונה מבינינו."

"את שירן,עמית ורוני?"

"את שירן כן,רוני לא,עמית כן."

"למה רוני לא?"

"ראית איך היא נראית?" גיחכה בזלזול ועיקמה את פרצופה "אני לא יודעת מה הרופא שלה עשה לה,אבל אלוהים! הציצי שלה נראה כמו שני אבטיחים לא מושקעים בעליל!"

"לכי תדעי,אולי הוא זיין מישהי באמצע." גיחכתי.

"זו תוצאה מוגזמת,אפילו למישהו שעשה מישהי באמצע הניתוח שלו."הוסיפה בנשימה אחת. אפילו אני הצלחתי להתבלבל מהמשפט המתוסבך שלה.

"אבל אני לא חושבת שהציצי שלה זה מה שיפריע לבנים,להפך," אמרתי "זה מה שימשוך אותם אליהן."

"אותם כן,אותי לא." השיבה באכזריות וגרמה לצחוק להשתחרר מפי."נקסט."

"ומה בנוגע ללין?" שאלתי כאשר ראיתי את אותה לין המדוברת חולפת מול פנינו, בעודה שולחת לנו חיוך קטן,ומנופפת לשלום.בחנתי אותה ברפרוף. היא באמת נראית טוב, והיא גם לא נראית זולה וכלבה,בניגוד לשאר הבנות שהופיעו ברשימה שלנו. מבין כולן,חייבות להיות כמה על רמה,והיא נראית אחת, שמתאימה בול למשבצת הזו.

"אפשרי."

"קראי לה."

"למה אני?"

"נו,אני לא מכירה אותה."

"תכירי! את כל הבנות אני שאלתי."

"טוב,אבל את מדברת!"

"אוף,טוב."

"לין!" קראתי בשמה,והיא הסתובבה בתגובה למשמע קולי.

סימנתי לה לבוא,והיא התקרבה אלינו בחיוך.

"הי" חייכה בעדינות. הבחנתי בגומת חן קטנה שבצבצה מלחייה,כאשר שפתיה התעגלו לחיוך מתוק.

"לין,נכון?" שאלה שני בחיוך. כמה מנומסת היא מנסה להיות,וכמה שזה לא מצליח לה.

"אכן."

"אז רצינו לשאול אותך..."נכנסתי לשיחה.

"לא אמרנו שאני מדברת!?" אלוהים,לילדה הזאת אין טאקט.דווקא לידה!?

"ואני החלטתי לדבר עכשיו,אז מה?" הויכוח הקטן שניהלנו לנגד עיניה של לין גרם לצחוק קל להשתחרר מפייה.

"אה,החלטתן לסכם תורות?" היא נכנסה לויכוחנו.

"כן,בגלל שהסתומה שלצידי אמרה שהיא לא מכירה אותך."

"אבל למה את אומרת?" התפרצתי בעצבים. העברנו את מבטינו בינינו ולאחר דקה פרצנו בצחוק משחרר.

"מי לימדה אותי שאין סודות בחברה?" החזירה לי שני בעוקצנות.

"אני חוזרת בי." השבתי בחיוך ציני,"בכל מקרה,רצינו להזמין אותך למסיבה."

"אותי? למסיבה?" התמלאה הלם.

"כן." אישרתי בחיוך. כנראה שהיא לא ציפתה להזמנה מאיתנו.

"מישהי מכן חוגגת יום הולדת?"

"לא לא," מיהרתי לבטל את מסקנתה,"אחי חוגג,והוא ביקש מימני לעזור לו ברשימות."

"ואני נמצאת ברשימות?" טון קולה התמלא שוב פעם בהלם ותהייה.

"אכן." חייכה שני.

"אבל אני לא מכירה את אחיך." היא הרכינה את ראשה כלפיי מטה,וסומק קל הופיע על פנייה. אני כמעט בטוחה שהיא ראתה אותו בעבר. אני לא חושבת שקיימת מישהי בשכבה הזו שלא ראתה את אותו גיא המדובר בסביבה. ואם היא לא ראתה אותו,אז הוא ראה אותה. איי איי...לילד הזה יש עיניים יותר גדולות מגופו!

"אז מה," אמרה שני,"את מכירה אותנו."

"זה גם משהו." מיהרתי להוסיף.

"אז את מגיעה?"

"מתי זה?"

"מחר."

"אני חושבת שכן..." חייכה בעדינות.

"נדבר איתך בהמשך,אבל אנחנו נשמח לראות אותך." חייכתי לעברה. השיחה הזו הייתה רצופת חיוכים!

"אז אני אגיע,"אישרה "תודה בכל מקרה." השיבה ונופפה לשלום.

"חייכנית הילדה." שני אמרה לאחר שהיא נעלמה מעינינו.

"אני חושבת שהיא תמצא חן בעיניי גיא."

"בעיניו כן,בעיניי ים לא ממש."

"יואיי ים!" נזכרתי. הסיפור ביניהם לא ברור,ואני בספק אם היא תשמח לשמוע על רשימות הכוסיות שמוזמנות אליו למסיבה. בייחוד,שהחברות הכי טובות שלה אחראיות לכך.

"את חושבת שהיא תבוא?"

"יש לך ספק בכלל!?" מיהרתי לבטל את מחשבתה של שני. מעבר לכך שהיא תבוא למסיבה כדי להמשיך את המשחק הלא ברור שלה ושל גיא,היא גם מוזמנת שלי. כן, זו היום הולדת של גיא,אבל אני אחראית על רשימת האורחים. אז לאף אחד, גם לא בעל השמחה,אין אפשרות להתווכח איתי על המוזמנים.

"לכי תדעי,"אמרה "אי-אפשר לדעת עם המצבי רוח המשתנים האלו שלה."

"היא תבוא,אני לא מאשרת לה לא להגיע."

"והיא שואלת אותך כי..?" היא קמה מהספסל והושיטה לעברי את ידה, נאחזתי בה וקמתי ממקומי בעזרתה.

"כי אני אומרת," חייכתי בסיפוק "ומה שאני אומרת-קורה."

אז זה היה הפרק שלנו...מקווה שאהבתן :)

שימו לב לשעה !!!!!! XD הכל בשביל הבלוג... ;)

אז,מצטרפת אלינו דמות חדשה שעונה על השם לין ! מטורפת על השם הזה מכמה וכמה סיבות !♥

אז-לין שלנו :

כ ו ס י ת ! :-O (אלוהים,מזה האנרגיות האלו בשעה הזו?! )

שבוע טוב אהובות שלי, מחר אשלח הודעה לכל הקבועים שלי...למרות הכל,העייפות משתלטת כרגע . :-\

לוב יו! :-*

עריכה : 11\7\8

אני באמת מאוכזבת...יש לי כמעט שלושים קבועים,ורק חצי מהם מגיבים. בכל פרק,אני רואה את הביקוש לפרק נוסף,אבל כשזה מגיע לתגובות כולם לפתע נעלמים.

עכשיו דוגרי-מי שרוצה להיות בקבועים,ויהיה שם כקורא 'ראוי',אחד שלא חוסך במילים לטובה או לרעה (זה לא עולה לכם כסף אתם יודעים XD ) יישאר שם בכיף,אבל קוראים שמבקשים שאני אוסיף אותם לקבועים לאחר שהם קוראים כנראה פרק אחד,וזה מתבטא בתגובה הידועה : "וואייי פרק מהממם! תמשיכי,ותוסיפי אותי לקוראים! מוזמנת גם להיכנס ולהגיב כמובן " באמת,תחסכו לכם ולי ופשוט אל תבקשו את זה. אני מוסיפה אותכם,מבזבזת את הזמן בלהודיע לכם העלת פרק,אתם לא מגיבים בבלוג שלכם אפילו להתראה הזו,ושלא נדבר על להיכנס לבלוג שלי ולהגיב כמו קורא אמיתי.

אז אם המטרה שלכם בתגובות הקצרות והחסרות משמעות האלו לפרסם את הבלוג שלכם,באמת ש ת ח ס כ ו - אני לא בלוג פירסומים,בפעם האחרונה שבדקתי.

ועכשיו בנימה אופיטימת זאת,אחזור ואגיד תודה לאותם הקוראים שקוראים כל פרק וקטע שאני מעלה,לא חוסכים בתגובה,מאוהבים באסף החתיך,גורמים לחיוך ענק להתפרש על פניי כל פעם מחדש,ופשוט נותנים לי מוטיבציה ותמיכה להמשיך לכתוב גם בתקופות העמוסות האלו.

ועכשיו לחפירה נוספת : כידוע לכן,אני רקדנית,והשבוע הזה הולך להיות שבוע עמוס מאוד-אני לא בבית. חזרות לפסטיבל מחולות.גם חופש,ואני עדיין עמוסה. ראיתן דבר כזה ?

הפרק בתהליכי כתיבה,בכל מקרה,אבל זה הל'וז השבועי :

11\7\9-חזרה.

11\7\10-חזרה.

11\7\11-חזרה.

11\7\11-14\7\12-פסטיבל מחולות.

וכל החזרות האלו לא בעיר שלי-כל היום אני בדרכים ! :-\

ובסוף החודש-25 ליולי,עד ה-4 לאוגוסט אני טסה מהלהקה אליה אני שייכת.

מצטערת על העיכובים האלו,גם שאנחנו בחופשה,ואני אשתדל שעד הטיסה יעלו לפחות שני פרקים שאני אספיק לכתוב בין לבין. אני נשארת ערה לכתוב עכשיו פרק,כשאני צריכה מחר לקום בשמונה בבוקר. לא סיוט ?! ס י ו ט !

אוהבת אותכן מלאמלאמלאמלא,וסליחה שאתן קוראות אצל כותבת כזו עמוסה. :-\