מכירים את זה שמשהו נופל עליכם בלי שום התראה ?

כמו,שמנתקים לכם את הטלפון בפרצוף,

או שסוגרים לכם את הדלת בפנים,

או שאומרים לכם לכו להזדיין ,כשבעצם באתם לחבק את אותו אחד.

מכירים את זה ? כי אני לא .

כל דבר בחיים שלי היה מסודר,כאילו כל החיים שלי הם לו"ז אחד גדול.

לא הייתי צריכה לקבל התראות מאף אחד,כי ידעתי עוד לפני כולם מה הולך לקרות.

יש כאלה שמכנים את זה אינטואיציה נשית-אז אולי אני יכולה להסכים איתם ,ולהצדיק אותם באיזשהו מקום.

ואתם יודעים מה ? אני מקבלת את זה.

אל תגידו לי מה הולך לקרות,אל תגידו לי מה אתם הולכים לעשות,אל תגידו לי כלום.

אבל תסבירו לי .

אני רוצה לדעת למה.

אני רוצה לדעת למה בתקופה הכי טובה בחיים שלי זה קורה.

למה אני צריכה להפגע מאנשים הכי יקרים לי ?

מהאנשים שאני הכי אוהבת?

למה מילה אחת של מישהו שאני אוהבת, יכולה להיות כמו אלף סכינים שדוקרים אותי בבת אחת, לעומת מאה מילים שיעברו לידי כמו אוויר מימשהו שאן לו מספיק ערך עבורי ?

למה אני צריכה להפגע מימשהו שאני כל כך אוהבת ?

אני לא רוצה לחזור לזה.אני לא צריכה רחמים. אבל אני רוצה הסברים.

אומרים שכשדלת אחת נטרקת,מיד אחריה נפתחת אחרת.

אז למה הכל עכשיו כזה מעורפל,ואני לא רואה שום פתח ,ולא הקטן ביותר של איזה דלת ?

למה הכל כזה חשוך ,כהכל צריך להיות מואר?

למה הכל כזה כואב,שהכל צריך להיות כזה טוב ?

למה אני כזו עצובה ,כשכולם מסביבי כאלה שמחים ?

למה אני כזה אוהבת,בזמן שאתה לא ?

אני רק רוצה לדעת למה.

אומרים שלכל סוף יש התחלה.

אז למה אני לא רוצה להתחיל הכל מההתחלה ?

למה בעיניי כל הקוראים עכשיו אני יראה כזה נואשת,שמולך אני צריכה להיראות הכי חזקה בעולם ?

למה אני צריכה לצאת ולראות אותך,ולהראות לך ששום דבר כבר לא מזיז לי? שאתה לא מזיז לי ?

שאם תלך ותנשק מישהי שהיא לא אני, אני יצחק ויעשה בדיוק אותו דבר? אבל בעצם ,זה כן יפריע לי.אני יתבשל מבפנים כי אני עדיין אוהבת אותך.כי אני עדיין רוצה אותך לצידי.

למה הזכרת לי כל כך הרבה פעמים שאתה אוהב אותי?

למה לפני שהלכת נישקת אותי כמו שלא נישקת אף פעם ואמרת 'אני אוהב אותך' ?

כולם עכשיו רוצים לחבק אותי,ולהגיד לי שהם פה. ואני באמת כל כך מעריכה את זה.

אבל זה שוב פעם מחזיר אותי למה שאמרתי מקודם.

למה אלף חיבוקים שלהם,לא משתווים לליטוף אחד שלך ?

אני רוצה יותר.

אני רוצה לנשק אותך.

אני רוצה לחבק אותך.

אני רוצה שתגיד לי שהכל יהיה בסדר.

אני רוצה שתגיד לי שאני לא יפגע לעולם.

אני רוצה שתגיד לי מה אתה הולך לעשות ,לפני שאתה מבצע משהו.

אני רוצה שתצחיק אותי.

אני רוצה שתתחרמן איתי,ואני אוכל רק לצחוק עלייך.

אני רוצה לישון עלייך בנסיעה,ואז תעיר אותי בנשיקה.

אני רוצה לראות אותך צוחק.

אני רוצה לראות אותך שמח.

אני רוצה לראות אותך מספר בדיחות.

אני רוצה לראות אותך בהלם ממשהו בלי צפוי.

אני רוצה לראות אותך נהנה מכל דבר קטן.

אבל אני רוצה לראות אותך גם פגוע.

אני רוצה לראות אותך בוכה.

אני רוצה לראות אותך צועק.

אני רוצה לראות אותך מאותת לסימני עזרה.

אני רוצה לראות אותך כואב כמוני.

ולמרות הכל-אני עדיין רוצה אותך.

אמרת לי שאף אחד לעולם לא יפגע בי כל עוד אתה איתי,אבל אף פעם לא אמרת לי מה יקרה שתלך.

אף פעם לא אמרת לי מי ישמור עליי כשתלך. אז עכשיו אני שואלת-ואתה כבר לא פה-מי ישמור עליי עכשיו שאתה כבר לא כאן ?

אני שונאת אותך בגלל שאני כזה אוהבת אותך.

Why so hard to forget someone we love?