הרבה זמן לא כתבתי שום דבר אז עכשיו החלטתי לקחת דף שורות 18 במספרם ולנסות לכתוב משהו קצר ומה שעלה לי זה מתקפת הטיטאנים שבדיקו הסתימה העונה השניה ואז זה מה שיצא
גם מי שלא ראה יכול לקרוא אין משהו ספוילריים זה יצא טוב כמובן
אני מרוצה ולדעתי הצלחתי
קוראים לזה המכתב של ליוי כי ככה זה מרגיש לי אם ליוי היה יושב וכותב אחרי המשימה הנוראית ההיא
לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה כולם אמרו שעשיתי את הדבר הנכון שפעלתי לפי הספר הצלתי את חיי המחלקה היא ידעה מה הסיכונים אז לפני שלוש שנים שקיבלנו אותה לחטיבה שלי כל כך צעירה היא הביטה בי שום פחד לא נשקף מעיני העינבר הגדולות שלה אמרה שהיא מודעת לזה בגאווה וככה המשיכה את המסע שלה המסע הארוך והכואב הזה במלחמה הארוכה והכואבת כנגד הטיטאנים זה מרגיש כאילו כלום לא השתנה אנחנו עדין בצד המפסיד
היא הייתה חיילת מצטינת התקדמה בקלות תמיד עשתה מעל ומעבר למוטל עליה שחטה יותר טיטאנים מכל האחרים יחד לא הסתכלה אף פעם לצדדים אבל לעזאזל זה כל כך כואב
לראות אותה ככה מרוסקת על העץ בלי שום הבעה בעיניים בלי יכולת לקחת אותה ולקבור אותה כראוי
אז אם שנינו לעזאזל פעלנו כמו שצריך ואבא שלה הבין
למה אני מרגיש כל כך אשם?!
עד הפעם הבאה ...
