Let’s talk

בהמשך לפוסט הקודם,

אפשר להוציא תואר בסקס?

אני אוהבת סקס, אני אוהבת לדבר על זה, ותמיד רציתי לעסוק במשהו בנוסח טיפול קליני.

אולי אני צריכה להיות סקסולוגית?

סוף שבוע הזה זה רק אני, המכנס המיניאטורי ודים.

אה, והקונדילומות, כמובן.

ולחידה השבועית ילדים!

איך מספרים לבויפרנד הנוכחי שאת סובלת ממחלת מין?!

בין העונים נכונה תוגרל ההזדמנות להדבק.

שגרה וכאלה. אני מתחילה להלחץ מכל העניין.

אין משהו רע בשגרה, אולי אפילו משהו מרגיע. אבל אני הולכת לראות את אותם האנשים כל יום. הם ידעו איזה בגדים יש לי. הצילו.

והם יאהבו אותי יותר או יאהבו אותי פחות.

אבל אני הולכת ללבוש כל יום חולצה מכופתרת ומכנסיים מסודרות וללכת לעבודה.

הצילו, אנשים.

הצילו.

ומנגד התקווה נוטעת בי שורשיה.

התקווה לסיים עם הפרוזאק, להתחיל עם דיאטה.

שהכל יפרח עם דים.

וואו, אם רק הכל יפרח עם דים.

ואם לא.

אם לא, נכון שאתם עדיין תאהבו אותי?