אני עט לבן, אני בת 17, ושכבתי עם 17 גברים.
גברים? זו הגדרה מעניינת. לא יודעת אם הייתי מגדירה מישהו בן 25 שמזיין ילדה בת 14 עם בעיות ביטחון עצמי כגבר. ביולוגית כן, אבל גבר גבר? גבר הוא לא.
אני אומרת את המספר הזה בבושה, אם בכלל.
נגיד, יש בנות שאם יישאלו אותן עם כמה גברים הן שכבו הן יוכלו לענות על זה. אני לא.
כי לכי תסבירי למישהו שיצאת איתו שבוע על תסביכי אישיות וצ'טים. ומצד אחד אסור לך להציג את עצמך כשרמוטה, ומצד שני... well, זה מה שאת.
עזבו, אין לי כוח לדבר על זה.
הקטע עם ר', זה שאני רוצה יותר מיזיזות. נקודה.
אני רוצה מערכת יחסים קיטשית מגעילה, ואני רוצה את זה איתו.
ואני בחיים לא אציע לו את זה כי הוא כזה אדיש וטיפש שהוא לא יבין.
הקטע הוא שזו הפעם הראשונה זה הרבה שלא רציתי שמישהו ירצה רק לזיין אותי.
הוא הראשון שבאמת ובתמים ראיתי נכנסת למשהו שבהחלט יכול להיות מערכת יחסים.
ואני בחיים לא אתחתן איתו, נגיד.
כי הוא לא שמאלני, והוא לא יודע עובדות מצחיקות והוא חושב שאני ממש חופרת. מה שנכון. אבל זה רק כי אני מנסה להרשים אותו.
אה, והחוש הומור שלו לא מספיק ציני.
אז אנחנו בחיים לא נתחתן, נגיד. מה שאומר שאחרי שאני אכנס למערכת יחסים איתו, היא תגמר ותהיה לי לפחות עוד אחת, אם לא עשרות.
משמע, יש לו בהחלט פוטנציאל להיות אחד מתוך עשרות.
אז, למה אני רוצה אותו?
פעם הבאה, אחרי שנשכב עירומים על המיטה של אח שלי, מתנשפים ומזיעים, בקושי מדברים מהאקסטזה של עוד זיון מדהים, אני אגיד לו "זו פעם אחרונה שאנחנו נפגשים".
ואז הוא יסתכל עליי, ואני כל כך אשמח לראות משהו חוץ מאדישות בעיניים שלו, והוא ישאל "מה?" או "למה?".
ואני אסתכל עליו, ואגיד לו הכי בפשטות והכי בקוליות "כי אני לא אוהבת קשרים של יזיזות נטו".
"באמת? אבל חשבתי שזה הולך נהדר..."
"ר', סקס בלי מחויבויות זה אחלה. לזמן מסוים. לא לקשרים מתמשכים"
זה יפתיע אותו, כי הוא הרי חושב שאני נימפומנית חסרת תקנה, חולת זיונים מטורפת.
ואחר כך הוא ילך, ואני לא אראה אותו יותר בחיים.
וכמה ימים אחרי זה אני אצא למסיבה או לפאב או משהו כזה, ומישהו יתחיל איתי, ואני אכנס איתו למערכת יחסים של חמישה חודשים. כי אני לא עושה מערכות יחסים של יותר מחמישה חודשים, כי אחר כך זה מתחיל לעצבן. ואני אגיד לו שאני אוהבת אותו, ויהיו לנו זכרונות מתוקים. אחר כך הוא ישאל אם אפשר להישאר ידידים, ואני אגיד שלא, הוא יתעקש, ואחר כך הוא ממש ממש ישנא אותי.
הולך להיות נהדר.
אני עכשיו בבית חולים, וכל כך משעמם לי.
מחר אני מקבלת את הפולס האחרון של הסטרואידים והביתה. אני כבר לא יודעת למה לקוות או לצפות... הבטן שלי כואבת, האדישות הורגת, ומצב הרוח בקרשים.
הכי נורא זה שאבא שלי בא לבלות את היומיים האחרונים, ובכלל לא עישנתי כבר מיום שלישי.
אני עצבנית כל כך, עייפה כל כך, משועממת כל כך שבא לי למות.
לפחות הספקתי לקנות מייקאפ,פודרה,סבוןפנים,מסיראיפור ולקבל דוגמיות חינם.
תצילו אותי.
אתם יודעים מה מוזר? אנשים שרוצים גבולות. כאילו... מה חשבתם לעשות איתם?
קחו אחריות על עצמכם.
שלכם, גם חרמנית בנוסף להכל, למרות שקיבלה זיון של הלייף אתמול,
עט סטרואידי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
