Let’s talk

גם כאן, כמו באירופה של אחרי מלחמת העולם הראשונה, עושים את זה באופן סמוי ופוליטקלי קורקט תוך חיקוק חוקים גזעניים.

עט לבן משדרת אליכם מהמרפסת, אחרי זיון בנזונה, עם סיגריה ביד, כוס קפה חזק ועם חלק הדעות של העיתון המהולל ביותר על פני האדמה - "הארץ" (כן, אני שמאלנית, עליתם עלי).

בכל מקרה, דעה יפה ומעניינת קראתי כאן היום, "נומרוס קלאוזוס בעברית" של אלוף בן. הקטע המעניין הזה מתאר בקצרה את החוק האנטישמי הראשון שחוקק בהונגריה בין מלחמות העולם, לפיו התפלגות הסוטנדטים באוניברסטאות צריכה לשקף את האומות והגזעים במדינה, כאשר 6% מתושבי הונגריה באותה תקופה היו יהודים, ואותם יהודים מהווים 30% מהסטונדטים באוניבריסטאות. באותו אופן מבקשים חברי הכנסת מישראל ביתנו לחוקק חוק, לפיו יועדפו בקבלתם לעבודה אזרחים שעשו צבא על פני אלה שלא. כמו לדוגמה (ואני סתם זורקת), ערבים וחרדים. הכנסת הישראלית מבקשת בעצם, כמו בהונגריה, להפתר מהמיעוטים, תוך התעלמות מוחלטת מהכשרונות שייתכן שיש ביניהם.

וכאן אני לא יכולה שלא להזכר בידידי היקר, עבדאללה. בחור חכם, ללא ספק. ישראלי-ערבי בעל תעודת זהות כחולה, מצחיק, בוגר תואר ראשון (ושני?) בכלכלה, מעניין, איש נחמד ואיכפתי לכל דבר.

לפני שנה הלכנו יד ביד לעבר העצרת לזכרו של יצחק רבין. הוא עמד שם, תמך בלב שלם בשלום בין הערבים לישראלים, גינה בחריפות את ההרג המיותר, מחה כפיים בהתלהבות לכל מי שעמד שם ודיבר בגאווה על שלום, אחווה ושיוויון. אפילו כשהזכירו את גלעד שליט הוא מחא כפיים.

עמדנו שם, מחויכים, נהנים אחד בחברת השני, כשהטקס מתקרב לסיומו. ואז הוא לוחש לי באוזן, לחישה קטנה "בבקשה, אל תשירי את התקווה לידי".

אני, מזועזעת קלות, מבינה פתאום איך הוא מרגיש. פעם הייתי שופטת אותו על זה שלא עשה שירות לאומי. שהרי הוא גר כאן, בשטח ישראל, והוא יכול לתרום למדינה כמו כל אחד אחר.

אבל, למה לו?

שהרי, על איזה אלפיים שנות גלות יש לו לשיר על? איזה תחושה מעלה בו המנורה עם עלי הזית, שבי מציתה את אותה גאווה ישנה ועדינה? וכשהוא מסתכל על מגן הדוד המתנופף ברוח, האם חש ולו בזרזיף של פטרויטיות זורם בעורקיו?

אנחנו מדינה יהודית. והוא ערבי. למה לו לתרום למדינה שמכחישה את קיומו בתוכה?

כן, אולי קצת דמוקרטית, אבל יהודית.

וכאן דעתי חלוקה, עד חלוקה קשות.

שהרי מצד אחד, אני באמת ובתמים מאמינה שמדינת ישראל היא של היהודים. זכינו בה מתוקף הסמכות של האו"ם. כבשנו, ביד קשה ומגעילה, אבל כבשנו. וזה נחשב, לא? עבדנו קשה, יזמנו, ויצרנו בתזונה של מדינה. מגיע לנו, במובן מסוים.

ומצד שני, יסודות המדינה, סמליה, חוקיה, נקבעו תוך התעלמות מוחלטת ובוטה ממיעוט שמה לעשות? היה כאן לפנינו.

החוק שהכנסת מבקש לחוקק הוא גזעני. מצד אחד הוא נותן פטור לחרדים ולערבים, אבל מצד שני הוא לא נותן לגיטמציה מלאה לפטור הזה. הוא מבקש לגנות את המיעוטים הללו. וזה, רבותיי, גזעני ללא כל צל של ספק.

אז אני מחזיקה אצבעות ממש ממש ממש חזק שהחוק הזה לא יעבור. כי אם למישהו אסור לחוקק חוקים נגד מיעוטים, אז זה יהודים.

שלכם, שכבר סיימה את הסיגריה ואת הקפה, ועדיין קצת עצבנית,

עט פוליטי

כן, בלוגרית יקרה, את שמנה. עכשיו תתמודדי עם זה, סתמי ת'פה ותעזבי אותי בשקט.

תודה.

שלכם, אגרסיבית מתמיד,

עט ישיר