Let’s talk

להלהלה. I am fucking in love.

יום יבוא, ואני ודים נתחתן.

הסרת קונדילומות ביום רביעי. רוצה ולא רוצה.

כולכם תקחו חלק בתהליך.

כמו כן, התחלתי ללמוד רוסית. פריבייט וקק דילה לכולם.

העבודה המושי מושלמת. החברות המושי מושלמות. הסושי היאמי של שישי.

ויין.

כן, עט לבן עוברת מניפומניה לאלכוהוליזם. כי בריאות נפשית זה לחלשים.

והשאלה הזאת שעומדת באוויר. אם דים היה רק יותר קשוח במיטה. 3>

שגרה וכאלה. אני מתחילה להלחץ מכל העניין.

אין משהו רע בשגרה, אולי אפילו משהו מרגיע. אבל אני הולכת לראות את אותם האנשים כל יום. הם ידעו איזה בגדים יש לי. הצילו.

והם יאהבו אותי יותר או יאהבו אותי פחות.

אבל אני הולכת ללבוש כל יום חולצה מכופתרת ומכנסיים מסודרות וללכת לעבודה.

הצילו, אנשים.

הצילו.

ומנגד התקווה נוטעת בי שורשיה.

התקווה לסיים עם הפרוזאק, להתחיל עם דיאטה.

שהכל יפרח עם דים.

וואו, אם רק הכל יפרח עם דים.

ואם לא.

אם לא, נכון שאתם עדיין תאהבו אותי?