לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Let’s talk

גם הכחשה היא דרך התמודדות

כינוי: 

בת: 32



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2013    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אין שינוי


את האהבה שלי לכאב אני מסיתה ומשנה.

אני מנסה להיזכר מתי חנקו אותי פעם אחרונה כשגמרתי, וזה מרגיש לי כל כך רחוק. אני מנסה לחשוב מתי ירד לי דם, משריטה או נשיכה אלימה מדי. מתי ישבתי על הרצפה, מתחת לשולחן, ומצצתי זין. מתי משכו לי את השיער עד שהרגשתי רק את הכאב והכל מסביב נעלם. מתי נקשרתי למיטה, זויינתי ונשארתי ככה, עם השפיך עלי. 

מתי הייתי בובה פעם אחרונה.

 

חלק מחוויית ה-לקרוא את הבלוג הישן הוא להזכר בכל הדברים הקטנים. הייתי עושה לעצמי היקי. מלא. הייתי מכורה, ממש. לא היה יום בלי שאיזה אחד או שתיים יתנוססו לי על הידיים.

בשלב מסוים גיליתי את סכין הגילוח. את זה אני זוכרת. לא כתבתי על זה אף פעם.

 

אני מתגעגעת לסאב-ספייס. ללכת לאיבוד. להעלם. ליפול ולהתמסר.

לכאוב עד דמעות ולגמור תוך כדי צחוק משוגע. לקבל כל כך הרבה זין שאת חושבת שכבר תקיאי, ולאהוב את זה.

השם כבר לא משנה. את לא יודעת מי את. את לא יודעת מי מאחורייך, את לא יודעת אם הוא מצליף או מזיין. אם הוא לבד, או שכל החבר׳ה איתו. אפילו להחזיק את עצמך על ארבע את בקושי מסוגלת.

אף אחד לא דורש ממך כלום, רק שתרחפי ושתחשפי את הכאב שלך. ואת חושפת. את צועקת, גונחת, או מצטטת דוסטוייבסקי. את בעולם אחר. יקום אחר. את שקועה בכאב ובעונג, ושם את רוצה להישאר. זה משהו קסום כזה. הזמן עובר, אבל לא אצלך. בסאב-ספייס אין זמן. 

ואז הוא גומר עלייך. ואחרי דקה את פתאום חוזרת ומבינה שאת בדירת חדר שלו בפתח תקווה. והוא זורק עלייך מגבת ישנה, ומצביע במלמול איפה הוא זרק את הבגדים שלך. ואתם שותקים כל הדרך הביתה. 

״ביי״

מקלחת. 

לישון עם דמעות.

 

שלכם, שחשבה שהפוסט הזה ילך לכיוון אחר לגמרי,

עט לבן

נכתב על ידי , 26/11/2012 08:33   בקטגוריות אורגזמה, אני, המין הגברי, סקס, עבר, מחשבות  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של kazan ב-26/11/2012 22:49
 



הנגזרת של האינטגרל


ככה אני מרגישה לפעמים. כמו הנגזרת של האינטגרל.

בדיוק מה שהיה קודם. נשאר ב ד י ו ק אותו דבר.

אז גזרו קצת, והדביקו. כאילו כלום.

אני מי שאני לפני 5 שנים. אחד לאחד. בלי הצ׳טים.

 

אני לא צריכה לקרוא את הבלוג הישן שלי אף פעם. מה שמנחם בזה, בד״כ, זה להסתכל על זה ולהגיד ״פפט, איזו ילדה מטומטמת הייתי״. אבל לא אצלי. הייתי בת 14 דיכאונית אינטליגנטית להחריד. כמה סקס עשיתי אז. זה מה זה עצוב.

 

מה שאני אוהבת בקשר עם נ׳, זה שהוא תומך בלדבר. ואז אני אומרת מה מפריע לי, ואז זה משתנה. למה לא כל הגברים ככה?

 

שלכם, מקווה שאתם מחויכים, כי בתכלס זה הדבר היחיד שאנחנו שולטים בו,

עט מחויך (בכוח)

נכתב על ידי , 19/11/2012 18:14   בקטגוריות אני, אוניברסיטה, המין הגברי, עבר  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עט לבן ב-20/11/2012 21:00
 



באמצע שיעור הסתברות


כשדיברנו על פרמידת משהו שקשור לקומבינטוריקת זין כלשהו. תמונה בראש.

פלמחים. אני ואמא בתוך האוטו. הגשם יורד מבחוץ והדמעות זולגות בפנים.

זה היה אחרי פיצוץ. שלא עניתי לה לטלפון וחזרתי הביתה למקלחת.

בגיל 15.

ובאמצע ההרצאה אני מתחילה לבכות. חוזרת בבת אחת לנקודה ההיא. לגשם ההוא בפלמחים.

מבט הצידה. נשימה עמוקה. מבט ללוח.

"נגיד אנחנו סופרים את כולם אבל חוץ מ... מה שמך את?"

"עט לבן"

"נגיד אנחנו סופרים את כולם חוץ מעט לבן, איך תתארו את הקבוצה?"

קבוצה טובה, כיפית, ומאוד לא מורבידית.

 

שלכם, לא משתייכת לקבוצה לשם ההוכחה של הנוסחא,

עט לא קשור

נכתב על ידי , 12/11/2012 19:07   בקטגוריות אוניברסיטה, אמא, אני, היום שהיה, טיפול, עבר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לשכוח


אני מקלידה ביד אחת, ובשניה אני מחטטת בפח. החלטתי לכתוב פוסט ארוך. שלבלוג הזה יהיה קצת משמעות. הפוסט מתחיל בציטוט של קטע שכתבתי כש... מצאתי!

 

דלת נפתחת. חיוך. שנים! חיבוק רזה ונשיקה על הלחי. הוא באמת ובתמים לא מוכר לך. רוח, ים, הכל נעלם ורק את, הוא, והסיגריה המגולגלת על החוף.

ופתאום אני מרגישה שאני יכולה לנשום, משהו באוויר, משהו ברוח, משהו בכתף השדופה של נ'. הרגשתי הכל. הרגשתי כל חלק בגוף שלי, הרגשתי את הלב פועם, והרגשתי כל גרגר חול שנגע בי. נרדמתי במצב עירנות כל כך מדהים.

 

אוף. פעם באמת ידעתי לכתוב. ידעתי לכבוש במילים. ידעתי לגרום לכם לרצות ממני עוד, לרצות אותי. אני כותבת כשאני בדיכאון. האם זה אומר שהגעתי לשלמות נפשית או משהו כזה? אני רוצה לכתוב משהו עמוק. אני רוצה להיות מעבר לסקס. אני רוצה לגעת ולאהוב. אני רוצה להרשים. אתם מתרשמים ממני? יש לי קוראים קבועים ומנויים במייל. אני תוהה כמה מהם באמת קוראים אותי. האם אני מאכזבת אתכם?

 

ביום חמישי הסתכלתי על הבלוק הצהוב, וראיתי את מה שהתחלתי לכתוב אחרי הפעם הראשונה שנפגשתי עם נ'. קימטתי וזרקתי לפח. ואז נזכרתי בנ'.

-הלו

-שלום!

....

-בטלן

-את ממהרת להסיק מסקנות. ואני עוד חשבתי להגיד לך שיש לי בית ריק היום. אבל אני אצא החוצה, לא להתבטל.

-אם אני אבוא, אתה לא תתבטל. בעצם כן.

-מה?

-אתה יודע שאני לא במצב שמיש, נכון?

-עדיין?!

-שבוע, אצל הבנות חסרות המזל.

-חולשת הנימפומניות, תאמיני לי.

-אתה יודע שנימפומניה זו בעיה נפשית קשה, שאני לא סובלת ממנה.

-עזבי שטויות, נימפומנית זה סקסי.

-אני לא נימפומנית.

 

2:00, אני על ההגה. איזה ברקים! בהזדמנות מסוימת אני רואה 3 ברקים אחד ליד השני. קצת קשה להתרכז בכביש. גם השעה, גם היופי המרהיב הזה.

"Yes I know, I can't move on,

Baby, you're to head strong!

Our love is...."

היוטיוב מהאייפון מגולל את האלבום החדש של מיוז. הולי פאקינג שיט. זה יפהפה. כל כך יפה. 

-4 דקות

-זה בסדר, זה לא שאני נלחם להישאר ער או משהו

-אה, אני סתם מתרגשת

-מה, מלראות אותי?

-כן

-יאאי

 

חונה. עולה. דפיקה על הדלת. יש בו משהו שמצחיק אותי. והאף. איזה אף.

ואחרי הכל אני שוכבת על המיטה, הוא על האורגן עם הסיגריה בפה. ואני תוהה. יש לי יזיז שמעניין לי את התחת אם יש לו עוד יזיזות. ואני לא מפנטזת עלינו ביחד או משהו. אני לא חושבת שאני בכלל רוצה. וכבר לא חשוב לי אם ניפגש או לא. הוא הפך שולי בחיים שלי, אבל נשאר עיקרי. ואני לא יכולה לא לחשוב על הקשר שלנו פעם, לפני שנים. כשחשבתי שהוא יבין שהוא רוצה יותר ויודה בפני בשיחת טלפון מרגשת. ומי הייתי אז ומי אני היום. ואני רוצה לדבר על זה קצת. להשוויץ בשינוי שלי.

"היה טריגר מסוים שניתקנו קשר בפעם האחרונה?"

"מה את רוצה שאנגן לך? כל דבר"

 

שלכם, נזכרה שהיא יכולה לכתוב אם בא לה,

עט עמוק

נכתב על ידי , 10/11/2012 21:17   בקטגוריות אני, אתם, היום שהיה, המין הגברי, חיי לילה, עבר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



13,917
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מתוסבכים , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעט לבן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עט לבן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)