Let’s talk

אנשים רעים עם כוונות טובות.

הוא צוחק ומחייך ומרסק את הבפינוכו.

את רוצה להקיא עליו מילים, מבעד למספרים שהפכו אותו למשוואה מהלכת.

הרגש מת כשהמספרים עובדים.

מתרגש למראה אותיות לטיניות ועומד בחרדה אל מול אותיות עבריות.

משפטים עם יותר מילים מעלות בו את החרדות שמעלות בי המספרים.

ומה יש לי ללמוד?

הכל משוואות.

סופשבוע. אתמול הלכתי לקנות בגדים בתל אביב עם משהי מהלימודים. כי יש לי חברים בלימודים.

והלק קצת נהרס, אני כבר לא גברת מגונדרת. יותר גברת מרוסקת לרסיסים שמעדיפה לישון ולא לצאת עם חברים. ולא להצליח בבוחן בחדו"א, ו ל ה כ ש ל. בהכל.

אבל היי, אני לא נושאת ברחמי אף אחד, אז ייפי יאי על זה.

שלכם, לא אמא,

עט רווק

יש לי לפטופוני קושקושוני חדש, אבל אני לא מוצאת את הרקע הזה שמדבר אליי. ממש בא לי DNA או משהו בסגנון. יש לי בינתיים תמונה של תאי HIV, שזה די מגניב, אבל, זה לא זה. אתם מכירים את ההרגשה?

מה שאני אוהבת בלפטופ זה שהכפתורים במקלדת ממש כפתוריים. כאילו המקדלת עושה רעש כזה חמוד. ואז אני מורחת לק אדום ומרגישה גברת מגונדרת. ההנאות הקטנות של החיים.

היום אני אלך לקנות את בדיקת ההריון. מהלא הנאות הקטנות של החיים.

שלכם, מרגישה מגניבה כי היא מעדכנת את הבלוג באמצע הרצאה,

עט מגונדר

כן כן. כותרת סופר מגה אקסטרא קיטשית. לא מצאתי משהו יותר טוב.

בנות, זה עם ממש קל.

תנו לנו קצת "את מיוחדת, חכמה, מצחיקה, שונה מכולן", ותטבלו בזה במינון נכון של אדישות והתחשבות, ואנחנו נופלות. נופלות חזק.

לפעמים בנים הולכים עם זה קצת יותר מדי.

אולי זה כי אני מציגה משהו משוחרר יותר בתחום המיני. אבל לפעמים, בנים מציעים לי על הדייט השני לבוא אליהם הביתה. ואני תוהה. זה באמת עובד להם?

הייתי אצל הפסיכולוגית היום. 

סיפרתי לה שאני מפחדת לחזור לדיכאון. ונתתי תסמינים דיכאוניים. ואז נזכרתי שהייתי מתיישבת מתחת לשולחן בחדר, ושמה מוזיקה פול ווליום. או נשכבת על הרצפה בחדר. וזה היה גורם לי להרגיש כל כך טוב. כל כך כל כך טוב. פשוט לשבת מתחת לשולחן. סגור וזה. ואני תוהה. אם אני אעשה את זה עכשיו ואהנה, זה אומר שאני בדיכאון שוב?

שמעתי היום את השיר של Amy Mcdonald. השיר היפה הזה. Slow it Down.

ואני רצה. שמה זין על רמזורים. לומדת באוניברסיטה במסלול בין תחומי שנחשב לאחד הקשים, בגיל פאקינג 19. ומה אני אשיג מזה? מה אני אשיג מלא לעשות את זה? ואני תוהה. אני צריכה להאט?

שלכם, תוהה בגלל הגשם,

עט רטוב (ולא בקטע טוב)

אבל, נגיד, מה שיותר כיף מלשקוע אל תוך פנטזיה, זה לשקוע לערב שלפני. 

שלמרות שהתקלחת, והחלפת בגדים, את עדיין מרגישה אותו קצת עלייך.

ואת יכולה להזכר איך הוא נכנס לך לאוטו עם הכובע החמוד, ואיך נישקת אותו בלחי.

את הנזיפונת שלו, שלא נישקת אותו בפה.

"אין לי מושג למה עשיתי את זה הרגע", את מתרצת. אבל את יודעת. הוא ידיד. סקס. לא חבר. חברים מנשקים בשפתיים. ידידים על הלחי. ככה זה. וככה הוא.

אם את עוצמת עיניים, את יכולה להרגיש את הידיים שלו על החזה שלך שוב. את אוהבת את איך שהוא אוהב את החזה שלך. ואת רואה אותו יושב במושב האחורי ברכב, ואת יושבת מעליו, החולצה פתוחה והחזה שלך צמוד לפנים שלו. הוא לוחש משהו כמו "שכחתי כמה שאני אוהב אותם", וצובט לך את הפטמות חזק, ואת כבר גונחת. 

כבדרך אגב, באמצע השיעור, את מעבירה את היד על החזה, ואת מרגישה את הפטמה שלך כואבת. ואת יכולה להרגיש את הכאב החד והפתאומי שהוא הכניס פטמה אחת לפה ונשך חזק. ואיך בבת אחת, הנ' העדין שלך הפך לסקס משין. איך הוא תולש את הידיים שלך ממנו, הידיים שכמהות לשחק לו בשיער, וללטף לו את החזה בזמן הנשיקה. הוא תולש את הידיים שלך ממנו, ומחזיק אותן מאחורי הגב שלך. את מאבדת שיווי משקל כשהיד השניה שלו תופסת לך בשיער ומושך אותך אחורה.

המרצה ממשיך לדבר, ואת מעבירה את היד על הצעיף, מסדרת אותו. מגניבה בחשאיות ליטוף קטן על הסימן האדום על הצוואר ומוודאת שוב שהוא מכוסה. ובליטוף את מרגישה את השיניים שלו ננעצות בך שוב. איך הוא מוצצץ את העור שלך בגסות. מנשק ומלקק. והמילים שלו נבלעות במילים של המרצה. 

"את רוצה את הזין שלי?"

"כן, אני ממש רוצה את הזין שלך"

"תבקשי"

"נ' בבקשה, תן לי הזין שלך. אני כל כך חרמנית ואני מתה שתזיין אותי"

והחיוך המרוצה שלו. 

את פושטת טייטס, הוא פושט ג'ינס ואת מתיישבת מעליו.

"אל תזוזי" הוא אומר וברכב הקטן הראש שלך מתנגש בתקרה בכל פעם שהוא חודר אלייך חזק פנימה בבת אחת. וככה הוא ממשיך. עולה ויורד. נכנס עמוק וחזק ואת צורחת. את תוהה עם המכוניות במרחק 100 מטר מכם שומעים כמה שאת נהנית. אבל הוא לא מפסיק לזיין אותך.

ולך זה כבר לא ממש מפריע.

"קלטי, קלטי איך המרצה אומר דינוזאורים. זה נשמע כמו דיינאוזרים"

את מחייכת, שומעת וצוחקת. את מתחילה ללעוס את קצה העט וחושבת על הקיבעון האוראלי שלך.

ואת נזכרת בזין שלו עמוק בגרון. איך הכנסת את כולו לגרון והוצאת לאט, ברכות. ואיך את השתוללת לו על הזין, ושיחקת עם הכיפה בפה שלך. ואת המבט שלו עם הזין שלו בפה שלך.

"יפה לך ככה"

"עם זין בפה?"

"את לא מבינה בכלל"

שלכם, ששמרה על נאמנות למציאות, בתחילת הקטע לפחות,

עט מסופק

ככה אני מרגישה לפעמים. כמו הנגזרת של האינטגרל.

בדיוק מה שהיה קודם. נשאר ב ד י ו ק אותו דבר.

אז גזרו קצת, והדביקו. כאילו כלום.

אני מי שאני לפני 5 שנים. אחד לאחד. בלי הצ׳טים.

אני לא צריכה לקרוא את הבלוג הישן שלי אף פעם. מה שמנחם בזה, בד״כ, זה להסתכל על זה ולהגיד ״פפט, איזו ילדה מטומטמת הייתי״. אבל לא אצלי. הייתי בת 14 דיכאונית אינטליגנטית להחריד. כמה סקס עשיתי אז. זה מה זה עצוב.

מה שאני אוהבת בקשר עם נ׳, זה שהוא תומך בלדבר. ואז אני אומרת מה מפריע לי, ואז זה משתנה. למה לא כל הגברים ככה?

שלכם, מקווה שאתם מחויכים, כי בתכלס זה הדבר היחיד שאנחנו שולטים בו,

עט מחויך (בכוח)

כשדיברנו על פרמידת משהו שקשור לקומבינטוריקת זין כלשהו. תמונה בראש.

פלמחים. אני ואמא בתוך האוטו. הגשם יורד מבחוץ והדמעות זולגות בפנים.

זה היה אחרי פיצוץ. שלא עניתי לה לטלפון וחזרתי הביתה למקלחת.

בגיל 15.

ובאמצע ההרצאה אני מתחילה לבכות. חוזרת בבת אחת לנקודה ההיא. לגשם ההוא בפלמחים.

מבט הצידה. נשימה עמוקה. מבט ללוח.

"נגיד אנחנו סופרים את כולם אבל חוץ מ... מה שמך את?"

"עט לבן"

"נגיד אנחנו סופרים את כולם חוץ מעט לבן, איך תתארו את הקבוצה?"

קבוצה טובה, כיפית, ומאוד לא מורבידית.

שלכם, לא משתייכת לקבוצה לשם ההוכחה של הנוסחא,

עט לא קשור

דברים שאני צריכה לעשות:

שיעורי בית בפיזיקה.

שיעורי בית בהבעה.

שיעורי בית בכימיה.

להתכונן לשיעור בביולוגיה.

דברים שאני עושה:

מחפשת צומי.

מורחת לק. 

מסתכלת על שיעורי הבית בפיזיקה בתסכול.

אוניברסיטה זה קקי.

שלכם, לומדת טיפהלה יותר מדי,

עט נח

*נכנסת לסטטיסטיקות*

היי, מצאו אותי דרך גוגל! בודקת. "סקס עם אמא אבא".

מה מטריד יותר? החיפוש או ההגעה אלי?