Let’s talk

אמא שלי התחרפנה לגמרי. עישנתי חום. ונ׳ לא שמוק. 

אמא שלי איבדה את זה לגמרי. לגמרי! היא דחפה אותי ללימודים. היא דחפה אותי לטוס לשבועיים. עכשיו היא לא מדברת איתי כי היא מפחדת להשפיע עלי. כשהיא לא מדברת איתי, היא לא עושה לי כלים ולא מגהצת בשבילי. אני פשוט לא מבינה מה עובר עליה.  שתלך לטיפול כבר. (היא כן מגהצת וכן עושה כלים וכן מבשלת, אבל מתלוננת על זה יותר מהרגיל). עכשיו היא בוכה. 

התחילו לימודים. מר טיס גר קרוב לבר אילן. בחלון שהיה לי עישנתי נרגילה ושתיתי בירה. ויש לי חברים או משהו כזה. נראה לי שהם מחבבים אותי. קשה לי.

נ׳ לקח אותי לים. ישבנו ועישנו. רבע שעה של צחוקים. ואחר כך מזמוזים ודיבורים. לפחות הוא כבר לא שמוק.

אמא שלי משוגעת, ושה הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו עכשיו.

לעומת המצב החדש של לנה.

הכרחתי אותה לספר לנהנה ויתא על... העובר.

האבא לא ידע. גם אמא של לנה לא.

היום קובעים תור לאולטראסאונד. הולי פאקינג שיט.

הכל מתגמד. ר', שפגע לא רק בי, אלא גם בנהנה, מתגמד.

השיחה שלא נענתה ב3:28 ביום שישי בלילה מלא אחר ממר בנזה"ק.

מערכת היחסים המושלמת עם דים.

המרחק האדיר מיתא, הגעגוע המטורף לאהבה.

הו, לנה... למה הכנסת את עצמך?