Let’s talk

יערות מנשה. מתחת לשמיים במאהל. סיגרינ מגולגלת יפה יפה. עוד שכטה אחת חזקה. מבט לתוך עיני השוקולד שאני כל כך אוהבת. הרוגע משתלט. נשיקה. ליטופים.

"אני רוצה להתחתן איתך" אני לא אומרת לו. "אני רוצה לרצות להיות איתך כל רגע קצר עד סוף חיי. אני רוצה ללכת איתך לחופה, ואני רוצה שתהיה האבא של הילדים שלי. אני רוצה להיות שם בכל נשימה שאתה לוקח ובכל חוויה שאתה חווה. אני רוצה שתאהב אותי כמו בסרטים, ואני רוצה שבימי שישי נעשן ג'וינטים אפילו שיהיו לנו ילדים. אני רוצה משחקי מבוכים ודרקונים, ואני רוצה את הצחוק הזה שילווה אותי לאן שלא אלך. אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מעולם ואני רוצה שזה יימשך לנצח. אני רוצה לאהוב ככה כל שנייה, כל שאיפה, כל נשיפה. ואני רוצה לאהוב אותך."

אני כל כך שיכורה, הסטלה מחבקת אותי, וציפור לבנה וזוהרת חולפת מעלינו.

במאהל לידי ישן האקס. מתו, אני חושבת שכיניתי אותו במחוזות בהם אני נקראת "עט לבן" (משמע, הבלוג שלי). קול הבס שלו הגיע אליי עוד לפני שראיתי אותו.

שלכם, שהיתה מאוהבת, אבל עכשיו יותר,

עט הרבה יותר

הממ. גופיה לבנה דורשת חזיה לבנה. וואו. את החזיה הזאת לא לבשתי הרבה זמן. היא קצת קטנה... ועושה לי ציצי יפה! נייס. מעניין מה נ׳ היה אומר על הציצי בחזיה הזאת. אני כל כך לא רגילה שמישהו מתלהב לי מהציצי. כנראה שזה בגלל שאני לא אוהבת אותם. הם קטנים מדי. יכול להיות שהם גדלו קצת? אולי בגלל זה הוא אוהב אותם? פעם החזיה הזאת לא היתה כל כך קטנה. אני ומר טיס שכבנו לפני שבוע. בלי קונדום. שכחתי גלולה בשבוע האחרון? אין מצב... שיט. יש מצב.

שלכם, שלא ממש איתכם עד שהיא תקנה ערכה לבדיקת הריון,

עט היסטרי

עט: "אני שונאת חורף כי אני שונאת שקר לי, ואני שונאת את הקיץ כי אני פשוט לא מתפקדת כשאני מזיעה, ואת עונות המעבר אני שונאת כי הן עושות לי אלרגיות"

אמא: "ועכשיו אנחנו יודעים למה את צריכה פסיכולוגית"

אוהבבתתתתת את אימוש.

שלכם, א... א.. א....

עט אפצ'י!

קמתי בבוקר באיחור. ובדרך כלל אני מכינה לעצמי כריך לבוקר + ארוחת צהריים. בגלל חוסר הזמן קילפתי אבוקדו והכנתי לעצמי הכריכים של הבוקר, ושמתי גם בפיתה של ארוחת הצהריים.

ואז אכלתי. ואז הקאתי את הפיתה עם האבוקדו בשירותים כי היה פיגוע בתל אביב ונלחצתי.

זה הסיפור על היום שאכלתי בו רק אבוקדו ולחם.

שלכם, מדווחת לכם על דברים חשובים, ענייניים וזה,

עט אבוקדו

אבל, נגיד, מה שיותר כיף מלשקוע אל תוך פנטזיה, זה לשקוע לערב שלפני. 

שלמרות שהתקלחת, והחלפת בגדים, את עדיין מרגישה אותו קצת עלייך.

ואת יכולה להזכר איך הוא נכנס לך לאוטו עם הכובע החמוד, ואיך נישקת אותו בלחי.

את הנזיפונת שלו, שלא נישקת אותו בפה.

"אין לי מושג למה עשיתי את זה הרגע", את מתרצת. אבל את יודעת. הוא ידיד. סקס. לא חבר. חברים מנשקים בשפתיים. ידידים על הלחי. ככה זה. וככה הוא.

אם את עוצמת עיניים, את יכולה להרגיש את הידיים שלו על החזה שלך שוב. את אוהבת את איך שהוא אוהב את החזה שלך. ואת רואה אותו יושב במושב האחורי ברכב, ואת יושבת מעליו, החולצה פתוחה והחזה שלך צמוד לפנים שלו. הוא לוחש משהו כמו "שכחתי כמה שאני אוהב אותם", וצובט לך את הפטמות חזק, ואת כבר גונחת. 

כבדרך אגב, באמצע השיעור, את מעבירה את היד על החזה, ואת מרגישה את הפטמה שלך כואבת. ואת יכולה להרגיש את הכאב החד והפתאומי שהוא הכניס פטמה אחת לפה ונשך חזק. ואיך בבת אחת, הנ' העדין שלך הפך לסקס משין. איך הוא תולש את הידיים שלך ממנו, הידיים שכמהות לשחק לו בשיער, וללטף לו את החזה בזמן הנשיקה. הוא תולש את הידיים שלך ממנו, ומחזיק אותן מאחורי הגב שלך. את מאבדת שיווי משקל כשהיד השניה שלו תופסת לך בשיער ומושך אותך אחורה.

המרצה ממשיך לדבר, ואת מעבירה את היד על הצעיף, מסדרת אותו. מגניבה בחשאיות ליטוף קטן על הסימן האדום על הצוואר ומוודאת שוב שהוא מכוסה. ובליטוף את מרגישה את השיניים שלו ננעצות בך שוב. איך הוא מוצצץ את העור שלך בגסות. מנשק ומלקק. והמילים שלו נבלעות במילים של המרצה. 

"את רוצה את הזין שלי?"

"כן, אני ממש רוצה את הזין שלך"

"תבקשי"

"נ' בבקשה, תן לי הזין שלך. אני כל כך חרמנית ואני מתה שתזיין אותי"

והחיוך המרוצה שלו. 

את פושטת טייטס, הוא פושט ג'ינס ואת מתיישבת מעליו.

"אל תזוזי" הוא אומר וברכב הקטן הראש שלך מתנגש בתקרה בכל פעם שהוא חודר אלייך חזק פנימה בבת אחת. וככה הוא ממשיך. עולה ויורד. נכנס עמוק וחזק ואת צורחת. את תוהה עם המכוניות במרחק 100 מטר מכם שומעים כמה שאת נהנית. אבל הוא לא מפסיק לזיין אותך.

ולך זה כבר לא ממש מפריע.

"קלטי, קלטי איך המרצה אומר דינוזאורים. זה נשמע כמו דיינאוזרים"

את מחייכת, שומעת וצוחקת. את מתחילה ללעוס את קצה העט וחושבת על הקיבעון האוראלי שלך.

ואת נזכרת בזין שלו עמוק בגרון. איך הכנסת את כולו לגרון והוצאת לאט, ברכות. ואיך את השתוללת לו על הזין, ושיחקת עם הכיפה בפה שלך. ואת המבט שלו עם הזין שלו בפה שלך.

"יפה לך ככה"

"עם זין בפה?"

"את לא מבינה בכלל"

שלכם, ששמרה על נאמנות למציאות, בתחילת הקטע לפחות,

עט מסופק

ההומור החדש

היא כל כך נואשת שהיא שמה לעצמה סם אונס בכוס

היא כל כך נואשת שהיא מסמסת לרשימת אנשי הקשר שלה ״אני ערה״

היא כל כך נואשת שלא איכפת לה אם דופקים אותה בפגוש 

כן, האחרון פחות מצחיק.

היה מצחיק.

היא לא נואשת מספיק כדי להתחיל עם מישהו שהחברה רצתה לעשות לו מפית

היא לא נואשת מספיק בשביל שיחה גסה עם מישהו שבדיוק החברה האחרת מתכתבת איתו

שלכם, העבירה עוד שישי בבר הביתי משהו,

עט לא נואשת

כשדיברנו על פרמידת משהו שקשור לקומבינטוריקת זין כלשהו. תמונה בראש.

פלמחים. אני ואמא בתוך האוטו. הגשם יורד מבחוץ והדמעות זולגות בפנים.

זה היה אחרי פיצוץ. שלא עניתי לה לטלפון וחזרתי הביתה למקלחת.

בגיל 15.

ובאמצע ההרצאה אני מתחילה לבכות. חוזרת בבת אחת לנקודה ההיא. לגשם ההוא בפלמחים.

מבט הצידה. נשימה עמוקה. מבט ללוח.

"נגיד אנחנו סופרים את כולם אבל חוץ מ... מה שמך את?"

"עט לבן"

"נגיד אנחנו סופרים את כולם חוץ מעט לבן, איך תתארו את הקבוצה?"

קבוצה טובה, כיפית, ומאוד לא מורבידית.

שלכם, לא משתייכת לקבוצה לשם ההוכחה של הנוסחא,

עט לא קשור