אני מקלידה ביד אחת, ובשניה אני מחטטת בפח. החלטתי לכתוב פוסט ארוך. שלבלוג הזה יהיה קצת משמעות. הפוסט מתחיל בציטוט של קטע שכתבתי כש... מצאתי!
דלת נפתחת. חיוך. שנים! חיבוק רזה ונשיקה על הלחי. הוא באמת ובתמים לא מוכר לך. רוח, ים, הכל נעלם ורק את, הוא, והסיגריה המגולגלת על החוף.
ופתאום אני מרגישה שאני יכולה לנשום, משהו באוויר, משהו ברוח, משהו בכתף השדופה של נ'. הרגשתי הכל. הרגשתי כל חלק בגוף שלי, הרגשתי את הלב פועם, והרגשתי כל גרגר חול שנגע בי. נרדמתי במצב עירנות כל כך מדהים.
אוף. פעם באמת ידעתי לכתוב. ידעתי לכבוש במילים. ידעתי לגרום לכם לרצות ממני עוד, לרצות אותי. אני כותבת כשאני בדיכאון. האם זה אומר שהגעתי לשלמות נפשית או משהו כזה? אני רוצה לכתוב משהו עמוק. אני רוצה להיות מעבר לסקס. אני רוצה לגעת ולאהוב. אני רוצה להרשים. אתם מתרשמים ממני? יש לי קוראים קבועים ומנויים במייל. אני תוהה כמה מהם באמת קוראים אותי. האם אני מאכזבת אתכם?
ביום חמישי הסתכלתי על הבלוק הצהוב, וראיתי את מה שהתחלתי לכתוב אחרי הפעם הראשונה שנפגשתי עם נ'. קימטתי וזרקתי לפח. ואז נזכרתי בנ'.
-הלו
-שלום!
....
-בטלן
-את ממהרת להסיק מסקנות. ואני עוד חשבתי להגיד לך שיש לי בית ריק היום. אבל אני אצא החוצה, לא להתבטל.
-אם אני אבוא, אתה לא תתבטל. בעצם כן.
-מה?
-אתה יודע שאני לא במצב שמיש, נכון?
-עדיין?!
-שבוע, אצל הבנות חסרות המזל.
-חולשת הנימפומניות, תאמיני לי.
-אתה יודע שנימפומניה זו בעיה נפשית קשה, שאני לא סובלת ממנה.
-עזבי שטויות, נימפומנית זה סקסי.
-אני לא נימפומנית.
2:00, אני על ההגה. איזה ברקים! בהזדמנות מסוימת אני רואה 3 ברקים אחד ליד השני. קצת קשה להתרכז בכביש. גם השעה, גם היופי המרהיב הזה.
"Yes I know, I can't move on,
Baby, you're to head strong!
Our love is...."
היוטיוב מהאייפון מגולל את האלבום החדש של מיוז. הולי פאקינג שיט. זה יפהפה. כל כך יפה.
-4 דקות
-זה בסדר, זה לא שאני נלחם להישאר ער או משהו
-אה, אני סתם מתרגשת
-מה, מלראות אותי?
-כן
-יאאי
חונה. עולה. דפיקה על הדלת. יש בו משהו שמצחיק אותי. והאף. איזה אף.
ואחרי הכל אני שוכבת על המיטה, הוא על האורגן עם הסיגריה בפה. ואני תוהה. יש לי יזיז שמעניין לי את התחת אם יש לו עוד יזיזות. ואני לא מפנטזת עלינו ביחד או משהו. אני לא חושבת שאני בכלל רוצה. וכבר לא חשוב לי אם ניפגש או לא. הוא הפך שולי בחיים שלי, אבל נשאר עיקרי. ואני לא יכולה לא לחשוב על הקשר שלנו פעם, לפני שנים. כשחשבתי שהוא יבין שהוא רוצה יותר ויודה בפני בשיחת טלפון מרגשת. ומי הייתי אז ומי אני היום. ואני רוצה לדבר על זה קצת. להשוויץ בשינוי שלי.
"היה טריגר מסוים שניתקנו קשר בפעם האחרונה?"
"מה את רוצה שאנגן לך? כל דבר"
שלכם, נזכרה שהיא יכולה לכתוב אם בא לה,
עט עמוק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
