Let’s talk

זה ה-דבר.

שלכם, בוגרת ולא עושה סקס בגלל פרנציפים,

עט לבן

וידוי. התלבטות קשה על הכותרת, ככה שאתם יכולים לקרוא גם תחת הכותרת: סשן בדס"מי בקמפוס / על ארבע באמצע הקמפוס / למצוץ למרצה. כרצונכם.

לעמוד על ארבע בפינה חשוכה באוניברסיטה ולנשק נעלי עור טובות של מרצה, זה מסוג הדברים שבחיים לא חשבת שתעשי עליהם וי. עד שאת עומדת שם על ארבע ומנשקת נעלי עור טובות של מרצה, ומסמנת וי.

ואז גם מקבלת את המחמאה הכי מגניבה EVER על המציצה שלך.

שלכם, קינקית,

עט עור

את האהבה שלי לכאב אני מסיתה ומשנה.

אני מנסה להיזכר מתי חנקו אותי פעם אחרונה כשגמרתי, וזה מרגיש לי כל כך רחוק. אני מנסה לחשוב מתי ירד לי דם, משריטה או נשיכה אלימה מדי. מתי ישבתי על הרצפה, מתחת לשולחן, ומצצתי זין. מתי משכו לי את השיער עד שהרגשתי רק את הכאב והכל מסביב נעלם. מתי נקשרתי למיטה, זויינתי ונשארתי ככה, עם השפיך עלי. 

מתי הייתי בובה פעם אחרונה.

חלק מחוויית ה-לקרוא את הבלוג הישן הוא להזכר בכל הדברים הקטנים. הייתי עושה לעצמי היקי. מלא. הייתי מכורה, ממש. לא היה יום בלי שאיזה אחד או שתיים יתנוססו לי על הידיים.

בשלב מסוים גיליתי את סכין הגילוח. את זה אני זוכרת. לא כתבתי על זה אף פעם.

אני מתגעגעת לסאב-ספייס. ללכת לאיבוד. להעלם. ליפול ולהתמסר.

לכאוב עד דמעות ולגמור תוך כדי צחוק משוגע. לקבל כל כך הרבה זין שאת חושבת שכבר תקיאי, ולאהוב את זה.

השם כבר לא משנה. את לא יודעת מי את. את לא יודעת מי מאחורייך, את לא יודעת אם הוא מצליף או מזיין. אם הוא לבד, או שכל החבר׳ה איתו. אפילו להחזיק את עצמך על ארבע את בקושי מסוגלת.

אף אחד לא דורש ממך כלום, רק שתרחפי ושתחשפי את הכאב שלך. ואת חושפת. את צועקת, גונחת, או מצטטת דוסטוייבסקי. את בעולם אחר. יקום אחר. את שקועה בכאב ובעונג, ושם את רוצה להישאר. זה משהו קסום כזה. הזמן עובר, אבל לא אצלך. בסאב-ספייס אין זמן. 

ואז הוא גומר עלייך. ואחרי דקה את פתאום חוזרת ומבינה שאת בדירת חדר שלו בפתח תקווה. והוא זורק עלייך מגבת ישנה, ומצביע במלמול איפה הוא זרק את הבגדים שלך. ואתם שותקים כל הדרך הביתה. 

״ביי״

מקלחת. 

לישון עם דמעות.

שלכם, שחשבה שהפוסט הזה ילך לכיוון אחר לגמרי,

עט לבן

הממ. גופיה לבנה דורשת חזיה לבנה. וואו. את החזיה הזאת לא לבשתי הרבה זמן. היא קצת קטנה... ועושה לי ציצי יפה! נייס. מעניין מה נ׳ היה אומר על הציצי בחזיה הזאת. אני כל כך לא רגילה שמישהו מתלהב לי מהציצי. כנראה שזה בגלל שאני לא אוהבת אותם. הם קטנים מדי. יכול להיות שהם גדלו קצת? אולי בגלל זה הוא אוהב אותם? פעם החזיה הזאת לא היתה כל כך קטנה. אני ומר טיס שכבנו לפני שבוע. בלי קונדום. שכחתי גלולה בשבוע האחרון? אין מצב... שיט. יש מצב.

שלכם, שלא ממש איתכם עד שהיא תקנה ערכה לבדיקת הריון,

עט היסטרי

אבל, נגיד, מה שיותר כיף מלשקוע אל תוך פנטזיה, זה לשקוע לערב שלפני. 

שלמרות שהתקלחת, והחלפת בגדים, את עדיין מרגישה אותו קצת עלייך.

ואת יכולה להזכר איך הוא נכנס לך לאוטו עם הכובע החמוד, ואיך נישקת אותו בלחי.

את הנזיפונת שלו, שלא נישקת אותו בפה.

"אין לי מושג למה עשיתי את זה הרגע", את מתרצת. אבל את יודעת. הוא ידיד. סקס. לא חבר. חברים מנשקים בשפתיים. ידידים על הלחי. ככה זה. וככה הוא.

אם את עוצמת עיניים, את יכולה להרגיש את הידיים שלו על החזה שלך שוב. את אוהבת את איך שהוא אוהב את החזה שלך. ואת רואה אותו יושב במושב האחורי ברכב, ואת יושבת מעליו, החולצה פתוחה והחזה שלך צמוד לפנים שלו. הוא לוחש משהו כמו "שכחתי כמה שאני אוהב אותם", וצובט לך את הפטמות חזק, ואת כבר גונחת. 

כבדרך אגב, באמצע השיעור, את מעבירה את היד על החזה, ואת מרגישה את הפטמה שלך כואבת. ואת יכולה להרגיש את הכאב החד והפתאומי שהוא הכניס פטמה אחת לפה ונשך חזק. ואיך בבת אחת, הנ' העדין שלך הפך לסקס משין. איך הוא תולש את הידיים שלך ממנו, הידיים שכמהות לשחק לו בשיער, וללטף לו את החזה בזמן הנשיקה. הוא תולש את הידיים שלך ממנו, ומחזיק אותן מאחורי הגב שלך. את מאבדת שיווי משקל כשהיד השניה שלו תופסת לך בשיער ומושך אותך אחורה.

המרצה ממשיך לדבר, ואת מעבירה את היד על הצעיף, מסדרת אותו. מגניבה בחשאיות ליטוף קטן על הסימן האדום על הצוואר ומוודאת שוב שהוא מכוסה. ובליטוף את מרגישה את השיניים שלו ננעצות בך שוב. איך הוא מוצצץ את העור שלך בגסות. מנשק ומלקק. והמילים שלו נבלעות במילים של המרצה. 

"את רוצה את הזין שלי?"

"כן, אני ממש רוצה את הזין שלך"

"תבקשי"

"נ' בבקשה, תן לי הזין שלך. אני כל כך חרמנית ואני מתה שתזיין אותי"

והחיוך המרוצה שלו. 

את פושטת טייטס, הוא פושט ג'ינס ואת מתיישבת מעליו.

"אל תזוזי" הוא אומר וברכב הקטן הראש שלך מתנגש בתקרה בכל פעם שהוא חודר אלייך חזק פנימה בבת אחת. וככה הוא ממשיך. עולה ויורד. נכנס עמוק וחזק ואת צורחת. את תוהה עם המכוניות במרחק 100 מטר מכם שומעים כמה שאת נהנית. אבל הוא לא מפסיק לזיין אותך.

ולך זה כבר לא ממש מפריע.

"קלטי, קלטי איך המרצה אומר דינוזאורים. זה נשמע כמו דיינאוזרים"

את מחייכת, שומעת וצוחקת. את מתחילה ללעוס את קצה העט וחושבת על הקיבעון האוראלי שלך.

ואת נזכרת בזין שלו עמוק בגרון. איך הכנסת את כולו לגרון והוצאת לאט, ברכות. ואיך את השתוללת לו על הזין, ושיחקת עם הכיפה בפה שלך. ואת המבט שלו עם הזין שלו בפה שלך.

"יפה לך ככה"

"עם זין בפה?"

"את לא מבינה בכלל"

שלכם, ששמרה על נאמנות למציאות, בתחילת הקטע לפחות,

עט מסופק

מנטרה.

ואז. הוא. פוסט. ואני שם. ילדה קטנה. דמעות.

אני רוצה לצעוק עליו בתגובות. שההנאה הזאת רוצחת את הילדה.

ושאם הוא נהנה מהרצח. אם הוא נהנה מהרצח, אז... איך הוא לא על ספת פסיכולוג?

בת 15. מכוסה בשפיך של גבר בן 30.

רוצה להיות נאהבת.

אבל אסור לי לנסות לחנך את העולם.

שלכם, עם פצעים שעדיין מדממים,

עט דולף

של תסביכי-אב. כך אמרה הפסיכולוגית (שאני מעריצה). החיבה שלי לגברים מבוגרים, כנראה הכי מוכיחה את זה. זה שאף פעם לא הרגשתי שאבא הוא איש שיחה, גורם לי לחפש אבא בפרטנרים שלי בסקס. איו. 

יש בי ריק עכשיו. ר׳ מתייזז, ויש לנו איזה א׳ שנכנס לתמונה לאט לאט. הוא כבר היה, כן? וזה נעלם. ועכשיו זה חוזר. הוא אמר שהתמונות שלי בפייסבוק משדרות מיניות ודורשות זין. זה טוב או רע? רע. זה רע כי אני אדם שמחפש מערכת יחסים בוגרת ואחראית ולא סקס לקידום הבטחון העצמי. 

על מי אני עובדת? I'm SEXY.

היה גם נ׳ בזמן שלא הייתי. נ׳ שמוק. נ׳ מעדיף את חברים שלו על פני. שמוק.

אני רוצה אהבה.

שלכם, שמה זה נמאס לה מהסינגל,

עט נקבה שמחפשת עט זכר לקשר רציני בין הגילאים 25-30, עדיף חנון. קוביות לא יזיקו. גם הורים עשירים זה סבבה.