Let’s talk

יערות מנשה. מתחת לשמיים במאהל. סיגרינ מגולגלת יפה יפה. עוד שכטה אחת חזקה. מבט לתוך עיני השוקולד שאני כל כך אוהבת. הרוגע משתלט. נשיקה. ליטופים.

"אני רוצה להתחתן איתך" אני לא אומרת לו. "אני רוצה לרצות להיות איתך כל רגע קצר עד סוף חיי. אני רוצה ללכת איתך לחופה, ואני רוצה שתהיה האבא של הילדים שלי. אני רוצה להיות שם בכל נשימה שאתה לוקח ובכל חוויה שאתה חווה. אני רוצה שתאהב אותי כמו בסרטים, ואני רוצה שבימי שישי נעשן ג'וינטים אפילו שיהיו לנו ילדים. אני רוצה משחקי מבוכים ודרקונים, ואני רוצה את הצחוק הזה שילווה אותי לאן שלא אלך. אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מעולם ואני רוצה שזה יימשך לנצח. אני רוצה לאהוב ככה כל שנייה, כל שאיפה, כל נשיפה. ואני רוצה לאהוב אותך."

אני כל כך שיכורה, הסטלה מחבקת אותי, וציפור לבנה וזוהרת חולפת מעלינו.

במאהל לידי ישן האקס. מתו, אני חושבת שכיניתי אותו במחוזות בהם אני נקראת "עט לבן" (משמע, הבלוג שלי). קול הבס שלו הגיע אליי עוד לפני שראיתי אותו.

שלכם, שהיתה מאוהבת, אבל עכשיו יותר,

עט הרבה יותר

אני שוכבת במיטה שלך, אתה יושב על הכסא, אני עירומה, אתה לבוש. הידיים שלך מלטפות גיבסון משנות ה50 ואני מתמכרת. צלילים מהגיטרה המדהימה הזאת עולים לאוויר. מדי פעם אתה מעיף מבט לתחת שלי, מקושט בחוטיני מינימלי. אתה מאלתר איזה משהו וקורא לזה "שיר לתחת של עט". שנינו צוחקים, ואתה ממש לנגן ולהפיק צלילים, או משהו שניתן לכנותו שירה, ואני רק אבהה בך בהערצה.

איך זה תמיד קורה לי? איך אני תמיד מוצאת את עצמי עם גברים שיכולים למצוא בחורה שהיא פי אלף ממני. אני אצחיק אתכם, אמצוץ לכם בשמחה ואעמיד פנים שאני יודעת דברים. אבל בתכל'ס? אני לא באמת כזו מציאה. באמת. אני יודעת שמגיע לי הרבה, אני יודעת שכיף להיות איתי, שאני עניינית ויפה ודברים כאלה. אבל, אוף! באמת. אני כל כך מתמוגגת מכל בדיחה שלך, מכל פעם שאנחנו מדברים.

ואיך אני?

את האהבה שלי לכאב אני מסיתה ומשנה.

אני מנסה להיזכר מתי חנקו אותי פעם אחרונה כשגמרתי, וזה מרגיש לי כל כך רחוק. אני מנסה לחשוב מתי ירד לי דם, משריטה או נשיכה אלימה מדי. מתי ישבתי על הרצפה, מתחת לשולחן, ומצצתי זין. מתי משכו לי את השיער עד שהרגשתי רק את הכאב והכל מסביב נעלם. מתי נקשרתי למיטה, זויינתי ונשארתי ככה, עם השפיך עלי. 

מתי הייתי בובה פעם אחרונה.

חלק מחוויית ה-לקרוא את הבלוג הישן הוא להזכר בכל הדברים הקטנים. הייתי עושה לעצמי היקי. מלא. הייתי מכורה, ממש. לא היה יום בלי שאיזה אחד או שתיים יתנוססו לי על הידיים.

בשלב מסוים גיליתי את סכין הגילוח. את זה אני זוכרת. לא כתבתי על זה אף פעם.

אני מתגעגעת לסאב-ספייס. ללכת לאיבוד. להעלם. ליפול ולהתמסר.

לכאוב עד דמעות ולגמור תוך כדי צחוק משוגע. לקבל כל כך הרבה זין שאת חושבת שכבר תקיאי, ולאהוב את זה.

השם כבר לא משנה. את לא יודעת מי את. את לא יודעת מי מאחורייך, את לא יודעת אם הוא מצליף או מזיין. אם הוא לבד, או שכל החבר׳ה איתו. אפילו להחזיק את עצמך על ארבע את בקושי מסוגלת.

אף אחד לא דורש ממך כלום, רק שתרחפי ושתחשפי את הכאב שלך. ואת חושפת. את צועקת, גונחת, או מצטטת דוסטוייבסקי. את בעולם אחר. יקום אחר. את שקועה בכאב ובעונג, ושם את רוצה להישאר. זה משהו קסום כזה. הזמן עובר, אבל לא אצלך. בסאב-ספייס אין זמן. 

ואז הוא גומר עלייך. ואחרי דקה את פתאום חוזרת ומבינה שאת בדירת חדר שלו בפתח תקווה. והוא זורק עלייך מגבת ישנה, ומצביע במלמול איפה הוא זרק את הבגדים שלך. ואתם שותקים כל הדרך הביתה. 

״ביי״

מקלחת. 

לישון עם דמעות.

שלכם, שחשבה שהפוסט הזה ילך לכיוון אחר לגמרי,

עט לבן

הממ. גופיה לבנה דורשת חזיה לבנה. וואו. את החזיה הזאת לא לבשתי הרבה זמן. היא קצת קטנה... ועושה לי ציצי יפה! נייס. מעניין מה נ׳ היה אומר על הציצי בחזיה הזאת. אני כל כך לא רגילה שמישהו מתלהב לי מהציצי. כנראה שזה בגלל שאני לא אוהבת אותם. הם קטנים מדי. יכול להיות שהם גדלו קצת? אולי בגלל זה הוא אוהב אותם? פעם החזיה הזאת לא היתה כל כך קטנה. אני ומר טיס שכבנו לפני שבוע. בלי קונדום. שכחתי גלולה בשבוע האחרון? אין מצב... שיט. יש מצב.

שלכם, שלא ממש איתכם עד שהיא תקנה ערכה לבדיקת הריון,

עט היסטרי

אבל, נגיד, מה שיותר כיף מלשקוע אל תוך פנטזיה, זה לשקוע לערב שלפני. 

שלמרות שהתקלחת, והחלפת בגדים, את עדיין מרגישה אותו קצת עלייך.

ואת יכולה להזכר איך הוא נכנס לך לאוטו עם הכובע החמוד, ואיך נישקת אותו בלחי.

את הנזיפונת שלו, שלא נישקת אותו בפה.

"אין לי מושג למה עשיתי את זה הרגע", את מתרצת. אבל את יודעת. הוא ידיד. סקס. לא חבר. חברים מנשקים בשפתיים. ידידים על הלחי. ככה זה. וככה הוא.

אם את עוצמת עיניים, את יכולה להרגיש את הידיים שלו על החזה שלך שוב. את אוהבת את איך שהוא אוהב את החזה שלך. ואת רואה אותו יושב במושב האחורי ברכב, ואת יושבת מעליו, החולצה פתוחה והחזה שלך צמוד לפנים שלו. הוא לוחש משהו כמו "שכחתי כמה שאני אוהב אותם", וצובט לך את הפטמות חזק, ואת כבר גונחת. 

כבדרך אגב, באמצע השיעור, את מעבירה את היד על החזה, ואת מרגישה את הפטמה שלך כואבת. ואת יכולה להרגיש את הכאב החד והפתאומי שהוא הכניס פטמה אחת לפה ונשך חזק. ואיך בבת אחת, הנ' העדין שלך הפך לסקס משין. איך הוא תולש את הידיים שלך ממנו, הידיים שכמהות לשחק לו בשיער, וללטף לו את החזה בזמן הנשיקה. הוא תולש את הידיים שלך ממנו, ומחזיק אותן מאחורי הגב שלך. את מאבדת שיווי משקל כשהיד השניה שלו תופסת לך בשיער ומושך אותך אחורה.

המרצה ממשיך לדבר, ואת מעבירה את היד על הצעיף, מסדרת אותו. מגניבה בחשאיות ליטוף קטן על הסימן האדום על הצוואר ומוודאת שוב שהוא מכוסה. ובליטוף את מרגישה את השיניים שלו ננעצות בך שוב. איך הוא מוצצץ את העור שלך בגסות. מנשק ומלקק. והמילים שלו נבלעות במילים של המרצה. 

"את רוצה את הזין שלי?"

"כן, אני ממש רוצה את הזין שלך"

"תבקשי"

"נ' בבקשה, תן לי הזין שלך. אני כל כך חרמנית ואני מתה שתזיין אותי"

והחיוך המרוצה שלו. 

את פושטת טייטס, הוא פושט ג'ינס ואת מתיישבת מעליו.

"אל תזוזי" הוא אומר וברכב הקטן הראש שלך מתנגש בתקרה בכל פעם שהוא חודר אלייך חזק פנימה בבת אחת. וככה הוא ממשיך. עולה ויורד. נכנס עמוק וחזק ואת צורחת. את תוהה עם המכוניות במרחק 100 מטר מכם שומעים כמה שאת נהנית. אבל הוא לא מפסיק לזיין אותך.

ולך זה כבר לא ממש מפריע.

"קלטי, קלטי איך המרצה אומר דינוזאורים. זה נשמע כמו דיינאוזרים"

את מחייכת, שומעת וצוחקת. את מתחילה ללעוס את קצה העט וחושבת על הקיבעון האוראלי שלך.

ואת נזכרת בזין שלו עמוק בגרון. איך הכנסת את כולו לגרון והוצאת לאט, ברכות. ואיך את השתוללת לו על הזין, ושיחקת עם הכיפה בפה שלך. ואת המבט שלו עם הזין שלו בפה שלך.

"יפה לך ככה"

"עם זין בפה?"

"את לא מבינה בכלל"

שלכם, ששמרה על נאמנות למציאות, בתחילת הקטע לפחות,

עט מסופק

ככה אני מרגישה לפעמים. כמו הנגזרת של האינטגרל.

בדיוק מה שהיה קודם. נשאר ב ד י ו ק אותו דבר.

אז גזרו קצת, והדביקו. כאילו כלום.

אני מי שאני לפני 5 שנים. אחד לאחד. בלי הצ׳טים.

אני לא צריכה לקרוא את הבלוג הישן שלי אף פעם. מה שמנחם בזה, בד״כ, זה להסתכל על זה ולהגיד ״פפט, איזו ילדה מטומטמת הייתי״. אבל לא אצלי. הייתי בת 14 דיכאונית אינטליגנטית להחריד. כמה סקס עשיתי אז. זה מה זה עצוב.

מה שאני אוהבת בקשר עם נ׳, זה שהוא תומך בלדבר. ואז אני אומרת מה מפריע לי, ואז זה משתנה. למה לא כל הגברים ככה?

שלכם, מקווה שאתם מחויכים, כי בתכלס זה הדבר היחיד שאנחנו שולטים בו,

עט מחויך (בכוח)

ההומור החדש

היא כל כך נואשת שהיא שמה לעצמה סם אונס בכוס

היא כל כך נואשת שהיא מסמסת לרשימת אנשי הקשר שלה ״אני ערה״

היא כל כך נואשת שלא איכפת לה אם דופקים אותה בפגוש 

כן, האחרון פחות מצחיק.

היה מצחיק.

היא לא נואשת מספיק כדי להתחיל עם מישהו שהחברה רצתה לעשות לו מפית

היא לא נואשת מספיק בשביל שיחה גסה עם מישהו שבדיוק החברה האחרת מתכתבת איתו

שלכם, העבירה עוד שישי בבר הביתי משהו,

עט לא נואשת