Let’s talk

אני חלשה. אני יודעת. אני אתרץ את זה בחרמנות מטורפת, אולי אפילו היסטריה. אבל כשהוא שלח לי הודעה, רק תגובה אחת היתה מתקבלת על הדעת והיא סינון. פשוט לא לענות.

אבל השם שלו מתנוסס בחלק העליון של הטלפון, ואיזה סמס על חלום ועוד התנצלות. והחברה שאומרת שזה לא כזה נורא. ובא לי. כמה שבא לי עליו. וזה לחזור ולרצות ולהתרסק מחדש. עם היד בשיער והזין בפה. על הברכיים, כמו תמיד. וכל הדברים שבין לבין. אח שלי, החברה שלו והרגשות שלי. 

אבל רק לחזור ולדבר איתו. ולדגדג אותו כשהוא ישן, ולהקניט אותו על הביצועים.

והאצבעות המרדניות כבר מקלידות באייפון.

אני מנסה קצת לכעוס, אבל לא באמת מסוגלת.

ועכשיו שנינו יומנים מהלכים. מנסים לקבוע בין החיים שלי לחיים שלו.

אולי לא מה שרציתי להגיע אליו. בפנטזיה הכל נראה יותר טוב.

בפנטזיה אף אחד לא רוצה יותר.

שלכם, הזויה,

עט מחליף צבעים