פוסט ברוח נרקסיסטי-אגואיסטי-שחצני
היום הלכתי עם ההורים לעבר הסוהו לחגוג את סיום הבגרויות שלי. האוכל טעים, האוויר היתה מוזרה.
וכשטעמתי את הסושי האלוהי נזכרתי פתאום בג'ינג'י.
ג'ינג'י היה כישלון בהתאמה. וזו באמת לא אשמתו, כן? הוא היה חמוד וקצת מצחיק, אבל הוא היה ערס. בכל מובני המילה.
אתם מבינים, הבנזה"ק היה ערס - אבל לא מוחלט. יוצא לפבים, שותה גינס, אוכל סושי, לא משחק אותה אחד ששם זין על בחורות, ועוד כל מיני תכונות שאין בערסים. ג'ינג'י לא היה אף אחד מכל אלה. הוא פחד מפבים שהם אהבת חיי, הוא סירב לאכול סושי כי זה נראה לו מפחיד, אם המוזיקה לא הייתה מזרחית - אז זו לא הייתה מוזיקה, היה לו אפס טעם בסרטים באומנות ואומנויות שיחה של פלפל. ירוק.
חוסר התאמה, כבר אמרנו?
הכי נורא זה שהוא אמר שאני לא מטפחת את עצמי. הו, כמה שאני שונאת את ההגדרה הזאת. היינו יושבים על ספסל מתחת לבית שלו, והייתי כל כך לא בסדר כי לא התאפרתי. וכי לא עשיתי שפם. אז נפרדנו.
מאוחר יותר הוא היה כישלון בלהבין את חוסר ההתאמה הזאת.
התחלתי להתעייף. long story short, הוא רדף אחריי ודחיתי אותו מול חברים שלו.
לעט לבן חזר הביטחון באופן זמני.
היום הפלאפון צלצל והייתה בי תקווה שזה הבנזה"ק.
זה לא היה הוא.
בכל מקרה, מחר שלושה ימים בשניידר - טיפול שני של סטרואידים.
מי מסתובב בפתח תקווה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
