כתבתי פוסט שלם גדוש ברגעים המעטים והמתוקים שהיו לי עם הבנזה"ק, ונחתם וברצף שאלות של למה הוא לא יכול להבין שאני מושלמת בשבילו, למה אני מטומטמת ובלה בלה בלה.
הפוסט נמחק לפני שעלה לאוויר כי אני מפגרת.
ואני לא רוצה לשכתב אותו, גם כי פוסטים משוכתבים הם מזעזעים, וגם כשקראתי אותו רק בשביל ההגייה נצבט לי הלב אחושילינג.
בכל מקרה, לבנזה"ק יש וואטסאפ, ואני הולכת לתפוס רגע שהוא online, ואני אשלח לו "היי" תמים, ואני אראה שתי וויים, והוא יענה ואז אני אגיד כך (לא לפני "מה קורה" ו"עסוק?" מנומסים):
"תקשיב שנייה
בחיים שלי לא רדפתי אחרי אף אחד ואני בטח לא אתחיל עכשיו
אבל פאק איט, בנזה"ק
אני באמת חשבתי שאנחנו באותו הראש.
אז אני מפגרת לגמרי ולא היינו באותו ראש מלכתחילה?
או שפשוט נמאס לך באמצע?
או שפשלתי בטירוף? (מה שלא אפשרי, כי אני לא מסוגלת לפשל)"
ומשם תתפתח שיחה (שתכלול את המשפטים "חשבתי שנהננו ביחד, זה לא הדדי?" "אני (קצת) מתגעגעת אליך" ו"תעשה לי ילד יא חתיך!!!") (האחרון לא היה ברצינות), ואז הוא יבין שאני מושלמת בשבילו.
עט-לבן-מבקשת-עצות-כמו-ילדה-בת-14-(ע"ר):
לעשות או לא לעשות?!
עריכה:
פתאום כשאני פיכחת וערנית זה נשמע כמו רעיון מה זה גרוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
