Let’s talk

גאד, כמה שהילדה הזאת התישה אותי.

ולא בקטע רע, חלילה, אבל ממש ממש קשה לי עם הצטדקויות.

אני יכולה להעיד על עצמי כאחת עם חוש הומור, ולא כי אני בטוחה בזה כמו שכל אחד בטוח שהוא מצחיק. לי יש עובדות. אמא שלי אמרה לי! ועכשיו ברצינות. כי כשאני מספרת בדיחה אני זוכה ליותר מגיחוך. כי כשעולה לי רעיון משעשע, ואני מספרת אותו, אני יכולה להצחיק שולחן שלם בבר. לפני שהגיעו השוטים. אני גם בדרך כלל יותר מצחיקה ויותר צוחקת מבן הזוג הארעי. אני גם לא מצפה מגבר שיצחיק אותי (אבל ידוע לכולם שזו תוספת נחמדה).

בגלל זה, כל טענה שהיא על זה שנועדתי להיות זו שמצחקקת בטיפשות מכל בדיחה של גבר - מופרחת על ההתחלה.

טענה נוספת שהייתי רוצה להפריח על ההתחלה היא שאני סתם טיפשה שצוחקת מבדיחות לא מצחיקות. נכון, יש לי פטיש עדין לבדיחות קרש, אבל היי, למי אין? וחוץ מזה, אמא שלי אמרה לי שאני חכמה! ועכשיו ברצינות, קיבלתי 632 בפסיכומטרי. אבל בזה אני סתם אוהבת להשוויץ.

ועכשיו לעניינו.

כשמספרים לך בדיחה על אישה - את רואה מולך אישה חיה וקיימת. מישהי עם ילדים ובעל, ששואפת להגשים את עצמה ולהגיע לכל יעדיה וכל זאת עם קבלת שכר שווה לשל גבר.

לנשים מגיע שיוויון עם גברים (ועם כל הכבוד, אולי אפילו מגיע לנו עליונות על הגברים). זו עובדה, שמעטים מאוד יהיו אלה שמערערים עליה.

אבל לא משנה כמה תצטדקי, יקירתי, נשים וגברים אינם שווים. אני אוהבת לתת דוגמה קלאסית לשוני שבין רוב הנשים לרוב הגברים. גברים, לדוגמא, יכולים להתיישב לראות משחק כדורגל משובח בלי דאגות על הראש. המחשבה היחידה שלהם תהיה מה יקרה בהמשך המחשק ואם הם יקבלו מציצה מאוחר יותר. נשים, לעומת זאת, לא יכולות לעשות דבר כזה. גם אחרי יום ארוך בעבודה, כשאני, הקפה ועקרות הבית הנואשות שלי רוצות לבלות קצת זמן איכות ביחד - הראש לא יהיה נקי. כי תמיד צריך לחשוב - מהאניעושהמחר, באיזהשעהלקום, מתיאניאספיקלסדראתהחדר, ואתהמטבח, ואתהשירותים, ישליעדייןאתהפרויקטההואלעשות וככה עד אין סוף. מוח של אישה ושל גבר עובד אחרת. נקודה.

מכאן, אין לשאוף לשיוויון מלא בין המינים. כמובן שכן - מבחינת זכויות ושכר ובלה בלה בלה, אבל להגיד שגבר ואישה יחיו כזהים לחלוטין פשוט לא הגיוני. בנוסף לזה יש להם ביצים, אז בככל.

עכשיו, אני ראיתי נשים נוהגות. אולי הנהיגה שלהן הן סבבה, אבל את ראית פעם אישה חונה ברוורס? התשובה היא לא. גם אם היא ניסתה, אני בספק רב שאפשר לקרוא לזה חניה.

נשים לא יודעות לחנות ברוורס. מבחינה סטטיסטית - בחיים שלי לא ראיתי אישה שחונה יפה ליד מדרכה (חוץ מאשתי האלוהית). וגברים? טוב, אני מניחה שאת יודעת את התשובה.

מכאן - בדיחות היורדות על נשים שלא יודעות לנהוג, יכולות להצחיק אותך? בוודאי שלא! הרי, גם אם אוכיח לך מדעית שיכולות הנהיגה של הגברים יותר טובות משל נשים את לא תצחקי. למה? כי זה יהיה סקסיסטי. אבל אם זה הוכח מדעית זה סקסיסטי כמו לספר בדיחה שמתבססת על זה שלגבר יש זין.

אז אל תגידי שהבעיה שלך זה סטיגמות - הבעיה שלך זו התייפות נפש.

הדוגמא על הקריקטורות - אני אישית חושבת שהייתי קצת מזועזעת אם היו מפרסמים קריקטורה שכזאת. לא כי זה לא מצחיק - אלא כי זה לוקח חלק מהעיתונות, ומשם זה יקבל לגיטמציה. הקריקטורות שאני רואה מפרסמות דבר אבל בדיחות בין חברים? נו באמת. מכאן, יקירתי, מהבדיחה הסקסיסטית והפוגענית שטענה שרוחלה צריכה להיות במטבח - מכאן תתחיל האפוקליפסה. תחזיקו חזק כי אנחנו יוצאים לדרך.

בנימה אישית הייתי רוצה להגיד לך, שהבדיחות האלה לא פוגעות באף אחד. כשידיד בא ואמר לי "למה אין נשים על הירח? כי אין מה לנקות על הירח" לא פרצתי בבכי ולא חשבתי שהוא מזלזל בחלומי לנחות יום אחד על הירח. מה שמצחיק בבדיחות האלה זו ההקצנה המטורפת שהרי ברור לכולם (או לרוב, במקרה שלך) שאינן יכולות להיות אותנטיות. ולכן - הבחירה היא שלך. אף אחד לא נפגע מהבדיחות ואת יכולה לבחור אם לצחוק או להתעצבן. להתעצבן יוציא ממך יותר אנרגיה שלילית, ולצחוק זה דווקא די סבבה.

תרפי, מתוקה, תרפי.

עד כאן,

עט לבן

אמא שלי תהיה גאה בי על החרוז המרשים הזה