כשהייתי יותר קטנה תמיד רציתי להיות בן אדם כזה חכם ומצחיק, שתמיד יש לו תשובות מתחכמות וענייניות. רציתי להיות בן אדם שיודע איך להיות מרכז העניינים, שלא מפחד להיות מרכז העניינים. רציתי להיות מושכת ושיתחילו איתי ברחוב, רציתי להיות מהמקובלים האלה שחנונים מסתכלים עליהם ורוצים להיות לידם, איתם, כמוהם. רציתי להיות מצחיקה, ממש מצחיקה, מצחיקה ברמה של מספרת בדיחה בכיתה וכולם צוחקים. עד כדי כך מצחיקה רציתי להיות. רציתי להיות מישהי שיוצאת עם מלא בחורים, מישהי שאוהבת את הגוף שלה, את החיים שלה, ובגלל זה כולם אוהבים אותה. מישהי שיש לה חיוך שלא שמע "לא". רציתי להיות בן אדם שנראה מגניב, שאוהב אלכוהול ומעשן סיגריות מגניבות. רציתי שיהיה לי טעם משלי בבגדים, שאנשים יסתכלו עליו ויגידו "יש לו סטייל".
אני עדיין רוצה.
התובנה עצמה?
אני הבן אדם שאני רוצה להיות.
ותאמינו לי כשאני אומרת שזו תובנה מתוקה.
שלכם, אוהבת את עצמה,
עט צנוע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
