Let’s talk

כמה זמן עבר מאז שהרגשתי כל כך מלוכלכת. כמה זמן השיער שלי לא היה כל כך סתור, והאיפור כל כך מרוח? כמה זמן לא כינו אותי במילים כל כך מזוהמות? מתי בפעם האחרונה זלגו דמעות של חנק מעיני? ומתי התחננתי כל כך למצוץ?

כל פעם אני חושבת שהלב שלי מספיק שלם לסקס מזדמן.

שאולי הפעם אני אצליח להרגיש טוב עם סקס בבית מלון זול, עם כמה קללות וסטירות.

וזה לא שאני לא נדלקת.

הסקס טוב ומעולה.

אבל המבט הזה אחרי.

כאילו כלבה לא היה הכינוי שלי רק כשעומד לו.

כאילו שהוא באמת ובתמים רואה בי זונה שכל הזמן חרמנית לזין.

ואז אני מרגישה איזו מחויבות מזויינת להציג את הצד הסופר-מגניב-חכם-אינטלגנטי-וזורם שלי.

וכמו שברור לכולם, שאם זה מאולץ זה לא זה.

והצד הסופר-מגניב-חכם-אינטלגנטי-וזורם ממש מאולץ אחרי סקס אגרסיבי.

ואולי יהיו לנו עוד כמה רגעים מתוקים כאלה, שכמעט נפתחת אליי.

ואתה אפילו לא ממש ממש הסגנון שלי.

שלכם, הולכת להתנקות

עט אפרפר