| 3/2011
צלה של הרוח
"אתה מבין כל כך מעט בנשים, דניאל. אני מוכן להתערב על בונוס חג המולד שלי שהפרגית הזאת נמצאת ברגע זה בבית, בוהה בשיממון מבעד לחלון כמו הגברת עם הקמליות ומחכה שתבוא להציל אותה מהאבא האידיוט שלה ותסחף אותה למערבולת חסרת מעצורים של תאווה וחטא."
"אתה בטוח?"
"זה מדעי לגמרי"
המון מחמאות שמעתי על הספר הזה. הוא סוחף, מהעמוד הראשון עד סופו, הוא מרתק.
ואני תמיד נזכרת בפרק ההוא, של איך פגשתי את אמא, כשטד שוכב עם ההיא שלא עשתה סקס 5 שנים, ומפחד שהציפיות שלה יהיו גבוהות מדי, והוא לא יעמוד בהן. אז אולי זה משהו כזה. כי אני כבר בעמ' 183, ואני עדיין מחכה שהעלילה המרתקת ההיא תתחיל. אני נסחפת, קצת. אני מתחילה לראות הסוף של הספר הזה ואני מפחדת, כי אני לא רוצה שהוא ייגמר. אני רוצה את לדעת את סופו של חוליאן קראך, אני רוצה לדעת עם השטן מצא אותו, אם דניאל מוצא את כל הספרים באותו בית קברות מסתורי, והכי אני רוצה כל כך לחבר את כל הפאזל הממרמר הזה.
אז כן, אני ממליצה בינתיים על צילה של הרוח מאת קרלוס רואיס סאפון, כי יש בו מרתק. אבל אני לא אגזים כמו המחמאות מאחורה, רק כדי להוריד לכם ציפיות.
נדבר על זה בעוד שבוע, אחרי שאסיים.
ואני והחלומות המוזרים שלי.
ישבנו עם חברים, וידיד/מכר שלי נעלב שלא אמרתי לו שלום, אז הוא התקרב וחיבק אותי קרוב. ישבנו ביחד, אחד מול השני בספסל, וידיו נשלחו לאזורים אינטימיים. ניסיתי להרחיק אותו מעלי, אבל לא הצלחתי. ויש סביבנו הרבה אנשים ואני צורחת, אבל אף אחד לא שומע אותי. אני מנסה להכאיב לו, ולא מצליחה.
החוסר אונים הזה שחוזר על עצמו בחלומות המעצבנים האלה.
ובחלום אחר, יותר נחמד, אני, העט הלבן, מפרסמת ספר. לא תחת שמי האמיתי, אלא תחת השם "עט לבן". והספר הופך לרב מכר מטורף, ואני רק זוכרת שכתבתי בו סיפור קצר אחד. וכל פעם שאני מנסה לדפדף בו אני רואה רק את העמודים הראשונים, אבל לא את ההמשך. וההורים שלי מתעקשים לקנות את הספר, ולא מבינים שאני כתבתי אותו.
אני והחלומות המוזרים שלי.
היה רשום לי היום בהורוסקופ שאם אני רוצה להתקדם בחיי החברה שלי אני צריכה לעשות מעשה ולא לחכות שהאחרים יעשו. אם הייתי מאמינה בזה, בדוק הייתי מתקשרת לאייל ואומרת לו שלא מעניין אותי כלום, ושאני רוצה להיות איתו. ועל הזין שלי אם הוא צריך להקריב או לא.
או שהייתי מתקשרת אליו ואומרת לו שזה נגמר, כי אנחנו די מתוסבכים, ואף פעם אין לנו על מה לדבר.
אבל ככה זה התחלות של קשר, לא?
כרטיסי הטיסה כבר כאן. רק עוד קצת ומסיימים ללמוד. אני ממש טובה בשיעורי המשחק האחרונים. אייל ואני התחלנו לפתח משהו שניתן לקרוא לו נושאי שיחה. הלימודים לקראת המבחן במתמטיקה הולכים מעולה. ציוני הבגרות שלי בשנה שעברה לא היו כל כך גרועים כמו שזכרתי. הסטרואידים משפיעים לטובה. יש לי אנרגיות.
אני צריכה עוד פרוזאק.
שלכם, חולמת,
עט לבן
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
