שימו לב : היום הפרק מנקודת המבט של אלמוג !

מהפרק הקודם :

הבטתי לאחור , לראות מה הבהיל אותה כל כך , ואז ראיתי אותה .

שני הייתה שכובה על שפת הבריכה בתוך שלולית מאוד מטרידה של דם .

ישבתי על הכיסא ליד המיטה של שני והבטתי עלייה .

היא נראתה כל כך חסרת אונים .

לפנייה וגופה היו מחוברים חוטים רבים שחוברו למכשירים מצפצפים .

" יש לה זעזוע מוח , וחתך בראש . מישהו מכם יודע איך זה קרה ? " הוא שאל ופנה אליי ואל גיא , שישב לידי .

הנדתי בראשי לשלילה ואמרתי " אני חושבת שהיא ניסתה לצאת מהבריכה בבית שלי והחליקה , אבל אני לא בטוחה " .

הרגשתי איך הדמעות מציפות את עיניי . גיא הבחין בזאת וכרך את ידו סביבי .

" מצאנו אותה שרועה על שפת הבריכה , הראש שלה דימם " אמר גיא בקול מיוסר .

" אוי אלוהים " אמרה אמא של שני .

אני לא יכולה לתאר את הצער שהרגשתי .

הבטתי במשפחתה של שני . באמה ובאביה המודאגים , ובאחיה הגדול שהוזעק באמצע העבודה .

הוא עבד בחנות ההמבורגרים שבקניון , כנראה עבודה זמנית מפני שבקרוב הוא יצטרך להתגייס לצבא .

" טוב , אני הולך לקנות לעצמי קפה . מישהו רוצה משהו ? " שאל בר אחייה של שני .

" אני אבוא גם " אמרתי וקמתי , מנצלת את ההזדמנות לצאת מהחדר טעון הרגשות .

" אני אקפוץ הביתה , להביא כמה דברים נחוצים " אמר אביה של שני .

" אני אצטרף " אמרה אמה .

" אתה גם בא ? " שאלתי את גיא .

" אני אחכה לך פה " אמר לי בתשובה .

הנהנתי ויצאתי מהחדר בעקבות בר .

הגענו למכונת החטיפים והשתייה החמה .

בר קנה לעצמו קפה , ואני קניתי לעצמי חטיף גרנולה .

התחלנו לצעוד באיטיות בחזרה לחדרה של שני , שנינו שותקים .

לא ידעתי מה להגיד , אבל הרגשתי שאני חייבת .

נעמדתי מולו והתחלתי לדבר .

" תשמע בר .. אני ממש מצטערת . אני לא יודעת איך זה קרה , אבל אני מרגישה נורא שלא הצלחתי למנוע את זה . אני כל כך מצטערת , אתם חייבים לסלוח לי .. "

בר הניח את אצבעו על שפתי ואמר " ששש , תאונות קורות , אף אחד לא מאשים אותך " .

רוקנתי את ראותיי מאוויר בבת אחת , והרגשתי את ההקלה שוטפת את גופי .

המשכנו ללכת לכיוון החדר שותקים .

כשהגענו , בר הצביע לי להיכנס לחדר לפניו , כמו ג'נטלמן .

נכנסתי דרך הדלת , הרמתי את מבטי , ואז ראיתי אותם .

שני , עדיין שכובה על המיטה , אוחזת ביידה בחולצתו של גיא , והוא רכון מעלייה , שפתיהם צמודות .

הרגשתי איך הלב שלי מתנפץ למיליון רסיסים קטנטנים שמתפזרים בכל רחבי החדר .

הסתובבתי , ויצאתי מהחדר בריצה . לא הייתי מוכנה לסבול השפלה כזאת .

המשכתי לרוץ במסדרון ושמעתי את גיא צועק אחריי " אלמוג חכי רגע ! תני לי להסביר .. " .

המשכתי להתרחק ממנו עד שהייתי בטוחה שהוא לא מאחורי יותר .

נעצרתי , התיישבתי לצד אחד  מקירות המסדרון העמוס , ונתתי לפרץ הדמעות לפרוץ מעיניי .

הדמעות זלגו על פניי , חלקן נכנסות אל פי , טעמן מלוח , חלקן ממשיכות במורד גופי .

השענתי את ראשי על ברכי ועצמתי את עיניי .

אני לא יודעת כמה זמן ישבתי ככה , אבל הרגשתי מישהו מתיישב לידי .

" לך מפה , גיא " אמרתי בכל חנוק .

" טעות בזיהוי " ענה לי קולו של בר .

הרמתי את מבטי אליו , והוא חייך אלי .

לא הצלחתי לחייך חזרה .

" תקשיבי לי " הוא אמר , מעביר את אצבעו על דמעותי .

" אף אחד לא שווה את הדמעות שלך . בטח לא אחד שבוגד , אפילו שזה אם אחותי , אני ממש לא מצדיק את זה " הוא אמר .

" איך אתה בכלל יכול להבין אותי ? לדעת מה אני מרגישה ? אני שבורה לחתיכות קטנות , ואף אחד לא יכול לאסוף אותן " אמרתי , מתייפחת חלקית .

" אני כן מבין אותך . כבר הייתי במצב דומה " הוא ענה לי בקול רך .

" כן ? גם החברה שלך בגדה בך עם החבר הכי טוב שלך ? " עניתי , כעוסה . מה הוא מצדיק אותם ?

" לא בדיוק , החברה שלי הייתה פשוט זונה . היא יצאה עם משהו כמו 6 בנים באותו הזמן " הוא ענה מעט בעצב .

הייתי בשוק ולא ידעתי מה להגיד .

" אההה .. מצטערת " אמרתי .

" זה בסדר . מתגברים בסוף , את תראי " הוא אמר , מלטף את פניי .

" לא נראלי " אמרתי והשענתי את ראשי על כתפו , הוא כרך את ידו סביבי .

עצמתי את עייני , נהנית ממגעו החמים .

" אלמוג , אנחנו צריכים לדבר " שמעתי את קולו של גיא מעליי .

פקחתי את עיניי והבטתי עליו במבט מתריס .

" היי, תעזוב אותה . אתה לא רואה שהיא לא רוצה לדבר ? " אמר לו בר בקול כועס .

" היי , תוריד את הידיים שלך מהחברה שלי . אתה לא יודע שהיא תפוסה ? " ענה לו גיא באותו טון .

נדהמתי מעט מהשימוש שלו במשפט ' החברה שלי' , לא הגדרנו את עצמנו חברים לפני כן .

" תפוסה ? " גיחך בר " על ידי מי ? על ידי בוגד ? " סיים את המשפט בטון עוקצני .

גיא הפסיק להתייחס אליו ופנה אליי כעת .

" אלמוג , בבקשה ! לפחות תתני לי להסביר " אמר בקול מתחנן .

" להסביר מה ? למה נישקת את אחותי , שהיא במקרה החברה הכי טובה שלה , כשאתם חברים ? " ענה לו בר הכועס במקומי .

" אין מה להסביר " עניתי בקול חלש .

" כן , יש . זה ממש לא מה שאת חושבת . אני לא אוהב אותה ! אני אוהב אותך " הוא אמר והתקרב אליי .

התרחקתי ממנו ככל שיכולתי .

" עזוב אותה . פספסת את ההזדמנות שלך ,עכשיו כבר אין דרך חזרה " אמר בר .

" זה נגמר בינינו " אמרתי לו .

גיא התייאש והתחיל להתרחק מאיתנו .

" אוי , אלוהים " פלטתי אחרי שהתרחק .

" את לא צריכה להיות עם לוזר כזה . יש עוד 1000 נסיכים שיעמדו בתור כדי להיות איתך " אמר לי בר .

" תודה , אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך " אמרתי בחיוך והבטתי עליו .

פתאום הוא נראה לי הרבה יותר יפה ומושך ממקודם .

שערו הבהיר והחלק שנופל על מצחו , עיניו הכחולות העמוקות , תווי פניו היפים .

כנראה שכשהייתי תפוסה לא טרחתי להסתכל על בנים אחרים , אבל בתור פנויה טרייה , כבר הרשתי לעצמי .

לא שהתגברתי על גיא , ממש לא .

בר התרומם והושיט לי את ידו . אחזתי בה והזדקפתי .

" בואי נצא לטייל " אמר לי בר ואחז בידי , גורר אותי אחריו .

יצאנו החוצה אל גינת בית החולים , היה שם דשא גדול , וערוגות פרחים , וספסלי פיקניק לישיבה .

התיישבנו על הדשא , מתחת לצילו של עץ .

הרגשתי איך הדמעות מציפות בשנית את עיניי .

בר הושיט את ידו ומחה את הדמעה הראשונה מפניי .

הבטתי ישירות בעיניו , והוא בעיני .

לאט לאט , הוא רכן לעברי , והרגשתי איך שפתיו מרפרפות על שפתתי , נוגעות לא נוגעות .

מיד אחר כך הוא התרחק ממני .

" אני מצטער " הוא אמר .

" כן , גם אני " אמרתי במהירות " אנחנו לא צריכים לעשות את זה " קמתי והתרחקתי משם .

הגעתי לתחנת האוטובוס הקרובה והתיישבתי .

' זה לא יכול לקרות , למה זה קורה דווקא לי ? ' חשבתי לעצמי .

חיכיתי לאוטובוס שיסיע אותי הביתה מבית החולים .

בזמן שחיכיתי עברו ליד התחנה חבורה של בנים בניי גילי בערך , ערסים .

הם קלטו אותי והתחילו להתקררב אלי .

אחד מהם שרק והשני אמר " מה יפיפיה כמוך עושה במקום שכזה ? " וכל חבריו צחקו .

אני כבר ממזמן יודעת שהשיטה הטובה ביותר לטיפול בערסים היא פשוט להתעלם .

אבל הם החליטו להתעקש והתיישבו לידי בתחנה .

הם הביטו בפני והבחינו בעיניי האדומות מדמעות .

" מה קרה , יפיפיה ? " שאל אחד מהם .

" למה פרח כמוך צריך לבכות ? " שאל השני .

המשכתי להתעלם וסרקתי את הסביבה בעיניי .

בזווית העין ראיתי דמות רצה לכיווני .

כשהדמות התקרבה , זיהיתי שזה גיא .

הוא נעצר ליד התחנה מתנשף קלות לאחר הריצה .

הוא סרק בעיניו את החבורה שהתגודדה סביבי ואז הביט ישירות אל עיניי ואמר " אנחנו צריכים לדבר , בבקשה "

התעלמתי ממנו .

" אכפת לכם ? " הוא אמר בכעס .

"ואוו ואוו , תירגע " אמר אחד הערסים והם קמו והתרחקו מאיתנו .

גיא התיישב לידי בתחנה , התקרב אליי ולחש באוזני " אלמוג .. "

קולו העביר בי צמרמורת קלה " מה אתה רוצה ? " שאלתי אותו כועסת .

" שתסלחי לי . מה שקרה זה ששני התעוררה כשאף אחד לא היה בחדר . נדהמתי ומיד התקרבתי אלייה לראות שהיא בסדר .

רכנתי אלייה מעט ושאלתי מה היא מרגישה , ואז היא תפסה בחולצה שלי ומשכה אותי אלייה . " הוא התחיל לספר .

אם מקודם הרגשתי שמישהו תקע לי סכין בגב ? עכשיו הרגשתי שהוא גם מסובב אותו .

" אלמוג .. את חייבת להאמין לי . בבקשה , אני בחיים לא הייתי עושה שום דבר כדי לפגוע בך " הוא לחש לאוזני .

לא עניתי לו והוא התחיל לנשק את אוזני , נשיקות קטנטנות ומתוקות .

לאט לאט הוא התקרב אל שפתיי ואז כשהיה ממש לידן הוא הסיט את מבטי אליו בעדינות , הביט אל תוך עיניי ואמר " אני אוהב אותך "

ואז הוא רכן לעברי ונישק אותי על שפתיי . אבל לא נישקתי אותו בחזרה .

הנשיקה הזאת הייתה שונה מכל הנשיקות שהיו לנו .

גיא נישק אותי במין תשוקה שלא הייתה כאן קודם .

אחרי כמה שניות וכמה ניסיונות של גיא לגרום לי לנשק אותו בחזרה , הוא התייאש והפסיק .

" יפה שלי , בבקשה . מה עוד אני יכול לעשות כדי שתאמיני לי ? " הוא אמר בקול עצוב .

הרגשתי את פרץ הדמעות יוצא מעיניי שוב .

לא יכולתי , פשוט לא יכולתי להגיד לו שכבר סלחתי , ושאני אוהבת אותו גם .

לא יכולתי לסבול שוב את התחושה של הבגידה .

במקום לענות דחפתי את פניי אל חזהו של גיא , ובכיתי .

בכיתי אל תוך חולצתו והוא לא הרחיק אותי ממנו , הוא ליטף את שערי ונשק בעדינות על ראשי .

" דיי , יפה שלי . את לא צריכה לבכות . זאת את שאני אוהב , זאת את שאני רוצה . ולא אף אחת אחרת " הוא אמר וגרם לדמעות לזלוג במהירות רבה עוד יותר על פניי .

הוא הרים אותי והושיב אותי עליו , כשפניי עדיין דחוקות אל תוך חזהו .

עכשיו ישבתי עליו כמו ילדה קטנה , כשכל אחת מהרגליים שלי פונות לצד אחר של גופו .

אחרי כמה דקות נרגעתי מעט , והרמתי את מבטי אליו .

הוא הביט ישירות אל תוך עיניי , ואני , שלא יכולתי לעצור את עצמי , רכנתי אליו ונישקתי אותו .

מקווה שתאהבו (( :

תגובות ?

אוהבת מאוד , כרמל 33 >