אנטי-אנה - הדרך להחלמה.

ישבה לה באבא-יאגא באוטובוס והקשיבה דרך יוטיוב לליידי-גאגא. באבא-יאגא שמעה את ליידי-גאגא שרה את המשפט הבא, ואצה רצה לוודא מה בדיוק היא מזמרת שם ולכתוב פוסט.

"בדת של חסרי הביטחון

אני מוכרחה להיות עצמי, לכבד את הנעורים שלי"

מאז ומעולם [או לפחות, זמן קצר לאחר פיתוח המודעות-העצמית] יצרנו לעצמו אלים. כוחות עליונים שאומרים לו מה עלינו לעשות. יותר מזה, הם בעיקר אומרים לנו מה עלינו לא לעשות. סמכות-חוק עליונה שמטרתה להשליט סדר במציאות הכאוטית תוך שימוש בפחד מנקמה או במה שנהוג לכנות "יראת שמיים". שזה, למיטה הבנתי, שילוב של פחד ושל כבוד. ככל-הנראה בסדר הזה.

[וככה גם יצרנו את האלים שלנו. מפחידים, מאיימים, נוקמים, פנטים, עם דרישות קשות-מנשוא שדורשים קורבנות. לפעמים גם קורבנות אדם.
וכחולים. כן.]

בעידן המודרני, בהיעדר דת לרוב המצומצם שמהווה את החברה המערבית ההו-כה-נאורה, החלק שהיה זקוק לדת נאלץ למצוא לעצמו אמונה אחרת. עבור אלה שזקוקים לה, הדת מהווה את ה'סופר אגו', אם ננקוט במונחי הזקנקן-החרמן, פרויד. תפקידו של הסופר-אגו הוא להוות מצפון או רציונל, השופט העליון של מעשינו שקובע האם הם מוסריים או לא, מוצקדים או מוטעים.

לרוב האדם לא מספיק בטוח בשיפוט של עצמו, לא רציונלי מספיק, לא מוסרי מספיק או לא מסתמך על עצמו בעניין הזה מסיבה כלשהי.

את תפקיד ה'סופר אגו' לוקח, אם כך, גוף חיצוני כלשהו. הוא יכול להיות נורמה חברתית, חוקי-מדינה, דעה של הורים, חברים, ספר חוקים עתיק ומיושן או ראש-השבט המקומי.

אבל מה אם לא מצאנו סופר-אגו שיתאים לדרישות הפסיכו-סוציולוגיות שלנו? מה אם הצורך שלנו הוא לסבול ולחטוא ולתעב את עצמנו ולנסות לכפר ללא הצלחה, אבל לא קהלת [כי יצר לב האדם רע מנעריו]  ולא הנצרות [אני באמת צריכה לפרט?] מדברים אלינו מספיק?

או אז בא השילוב האידאלי בין ההורים, החברים, הנורמה-החברתית והמצפון/רציונל שלנו עצמנו.

אבל אתן, בוודאי, כבר ניחשתן לאן אני חותרת. הרי אין לי משהו אחר לכתוב עליו, כמובן.

[I am God. Tho all Shall obey me. I said, ME! Look at ME! ONLY at ME!]

חישבו על זה לרגע  - היא עונה על הצורך בחוקים נוקשים עד-כדי בלתי-אפשריות, יש בה עונשים, היא מצריכה קורבנות ודורשת מסירות עד אין קץ ונאמנות מוחלטת, היא קנאית, היא יוצרת פחד ואת אותה יראת-שמיים שכולם מדברים עליה, יש בה קדושים וקדושות מעונות, כשמצייתים לה - היא יוצרת הרגשה של טוהר ושל שלמות. בעיקר בגלל ההורמון ששמו אינו ידוע לי שמופרש בזמן צום, אגב.

והכי חשוב - היא מספקת את הצורך העז שלנו בפאנאטיות, בסדר בתוך הכאוס של העולם הפנימי שלנו. כי, בכנות, אם לא היה כאוס, לא היינו נכנסות לה"א מלכתחילה.

אז גם הפוסט הזה התחיל בציטוט, ואני אסיים בשיר עצמו, מוקדש בגאגאווה רבה לכולכן ולכל הלהט"בים שחגם הגיע.

כי אין שום דבר פסול במי ובמה שאנחנו. ואלוהים לא קשור לזה, והגיע הזמן שנלמד לשים זין אחד גדול על מי ששופט אותנו ורק עסוק בלהסביר לנו כמה אנחנו לא בסדר, כי יהיה מי שיקבל אותנו כמו שאנחנו בלי לעשת לנו איזו טובה גדולה בזה.

אז תהיו עצמכן, כבדו את זה שאתן צעירות והכל לפניכן.

Born This Way\Lady Gaga

ובכלל, מי הוא שישפוט אותנו?