נראה לי שהעניינים עם ג' מתפתחים. אם זה הודעות קטנות שגורמות ללב להחסיר פעימה, ואם זאת העובדה שהוא התקשר אליי אתמול סתם בשביל לדבר, וכשראיתי את השם שלו על הצג ישר חייכתי והתלהבתי שהוא התקשר (אפילו שאני שונאת לדבר בטלפון). כל פעם שאני חושבת עליו יש לי חיוך מטומטם על הפנים. או לפחות ככה ז' טוען.
אני מרגישה כמו ילדה קטנה שדלוקה על מישהו. באמת.

היה לי חלום. יש לי ידיד מהלימודים שהיינו לומדים פעם ביחד לכל המבחנים. בחלום באתי אליו הבייתה בשביל ללמוד, הוא פתח את הדלת ונישק אותי. אז קודם כל הנשיקה שלו הייתה מהנשיקות שאני לא אוהבת, של אנשים שלא יודעים לנשק. ואחרי זה בחלום היו לי ממש רגשות אשם. איך אני יכולה לנשק מישהו שהוא לא ג'??

אבל אני עדיין לא בטוחה בעצמי.
כבר היה לי מישהו פעם שיצאתי איתו, ובסוף הסתבר שהוא לא ראה בי יותר מיזיזה. מאיפה לי שעכשיו זה שונה?
בגלל כל החרא שאכלתי בחיים שלי אני תמיד חייבת לדעת איפה אני עומדת. אני רוצה לשאול אותו אם אני היחידה שהוא יוצא איתה עכשיו. אפילו לא איכפת לי מה תהיה התשובה, אני רק צריכה אותה בשביל לדעת איפה אני עומדת.
כלומר, ברור שאיכפת לי מה התשובה, אבל גם אם זאת לא תהיה התשובה שאני כלכך רוצה לשמוע ומצפה לה, אני מעדיפה לדעת את זה עכשיו מאשר לפתח רגשות ולהפגע מאוחר יותר.

יום שישי אחרי העבודה אני רוצה לקחת אותו לפארק ליד הבית שלי. זה מקום נורא יפה, עם אגם והכל, אפשר להגיד שהוא אפילו נורא רומנטי. אני רוצה לקחת אותו לשם ולדבר. רק לדבר. ומי יודע. אולי אם אני אוהב את השיחה שלנו הוא יהיה הראשון שאני מכניסה הבייתה (אני אף פעם לא מכניסה גברים הבייתה).
אני מקווה שאני אצליח להוציא את זה לפועל.

מפחיד אותי להרגיש ככה. אף פעם לא הרגשתי ככה.