היום היה טיפול הלייזר הראשון שלי!

ביום שישי כשהייתי בפגישת ייעוץ הסבירו לו שצריך לבוא שעה לפני התור, בשביל למרוח איזשהי משחה שתקל קצת על הכאבים של הלייזר.

היום בשעה שהוקצבה לי הגעתי למקום, הזדהיתי, הביאו לי למלא טופס, והבחורה שישבה בקבלה אמרה בואי ולקחה אותי לחדר קטן.

בחדר הקטן הייתה מיטה, שולחן קטן, כמה עיתונים, וארון. הבחורה פתחה את הארון, הוציאה כפפות, ניילון נצמד, ומשחה. הבחורה התחילה לשים את הכפפות, ואני מסתכלת עליה בהלם, "גילחת?" שאלה אותי, והינהנתי בחיוב. אחרי כמה רגעים שבהם עמדתי בשוק, בלי שמץ של מושג מה אני אמורה לעשות שהבנתי שפשוט לבהות בה לא יוביל אותי לשום מקום, אז שאלתי אותה אם אני אמורה להתפשט. היא אמרה שכן, ושאלה אם זאת הפעם הראשונה שלי. כשהסבירו לי על המשחה תיארתי לעצמי שאני אמרח את עצמי - מסתבר שטעיתי.

הבחורה שאלה איפה אני עושה את הלייזר, "שחי ומפשעה", והחליטה להתחיל מהשחי. קיבלתי הוראה להרים יד, ואני ילדה טובה עושה כל מה שאומרים לי. ככה אני עומדת עם יד באויר בזמן שהגברת מורחת המון המון משחה. סיימה למרוח משחה, לקחה את הניילון הנצמד ועטפה לי את השחי. מלמלה משהו שזה בשביל לחמם את האיזור, לא הבנתי כל כך אבל סבבה, ועברנו ליד השניה. וככה עמדתי עם זוג ידיים באוויר מחכה שהיא תסיים למרוח ולעטוף.

"עכשיו תורידי תחתונים ותשכבי על המיטה", הורדתי, נשכבתי (צייתנית..) "תפתחי רגליים", והתחילה למרוח לי את המשחה.

המשחה הזאת לא הכי נעימה בעולם. היא קרה, ואחרי כמה זמן גם מתחילה לשרוף קצת, וככה היא מורחת לי המון משחה בין הרגליים. קצת לא נעים הצורה שהיא עשתה את זה אבל התגברתי. אני ילדה גדולה, אני יכולה להתמודד עם אי נעימות קטנה שכזו. כשסיימה שמה ניילון נצמד גם שם, הראתה לי תחתונים וחלוק מבד, הורתה להתלבש ויצאה מהחדר.

שמתי את התחתונים והחלוק והבנתי שאני בעצם תקועה בחדר הזה לבד שעה שלמה.

למזלי קראתי את ההוראות שהדפיסו לי ביום שישי והיה כתוב שם להביא גרביים (כי קר בחדר טיפולים), מוסיקה וספר. וכך עשיתי.

אז הוצאתי את הספר והמוסיקה מהתיק וישבתי ככה שעה וקראתי.

כעבור שעה נכנסו לחדר לקרוא לי לחדר טיפולים.

בחדר היו 2 בחורות, אחת טכנאית שעושה את הלייזר, והשניה כנראה אחות שכל המטרה שלה שם זה להחזיק לך את היד (או לפחות ככה זה נראה).

אחרי התקרית עם הבחורה, דבר ראשון שאמרתי זה שזאת פעם ראשונה שלי ואין לי מושג מה אני אמורה לעשות, אז הטכנאית החמודה אמרה שהיא יודעת וזה בסדר וכל מה שאני צריכה לעשות זה לשכב, ולשים את המשקפיים שהיא הביאה לי.

"נתחיל עם השחי, בואי תרימי בבקשה את היד". לקחה מכשיר דמוי רובה והתחילה להעביר אותו על השחי. מרגישים עקצוצים כאלה, קשה להסביר, במקומות לא שעירים כמעט ולא מרגישים כלום, ובמקומות שעירים יותר מרגישים כבר שזה שורף. לא נעים במיוחד אבל זה כאב כזה שאפשר להתגבר אליו.

הטכנאית אמרה שאני לא שעירה, והסבירה בנוסף שבזכות העור הלבן והשיער הכהה זה כואב לי הרבה פחות מאשר לבחורות עם עוד כהה יותר, מפני שהלייזר פוגע בפיגמנטים של צבע כהה (כלומר הוא מחפש צבע והורס אותו, אז אם העור שחום זה מכאיב גם לעור עצמו ולא רק לשורש של השערה).

עברנו לשחי השני, שם כאב אפילו פחות, ואז עברנו למפשעה.

ואז התחילה שיחה קצרה:

אחות: לשים על 28?

טכנאית: לא, שימי 30.

אני: (לא מבינה) מה 30?

טכנאית: זה העוצמה.

אני: זה הרבה?

טכנאית: בשבילך לא.

בהתחלה לא הבנתי למה היא מתכוונת אבל עוד נחזור לזה...

בכל מקרה - מסתבר שלהגיד שאני עושה מפשעה זה לא מספיק כי זה בעצם מחולק ל-2 איזורים: מפשעה (החלק העליון) וערווה (החלק התחתון). מסתבר שלא כולן עושות את הכל.

התחלנו עם המפשעה (ע"ע החלק העליון), בהתחלה היה סביר.. לא כאב במיוחד, לא הוצאתי הגה מהפה, כשמתקרבים לאמצע מתחיל הכאב הרציני יותר. בשלב הזה התחלתי ללחוץ קצת את היד של האחות אבל עדיין זה היה בקטנה. החלק של המפשעה כבר לקח יותר זמן מהשחי, וגם כאב הרבה יותר, אבל היה נסבל לחלוטין.

כמו שציינתי לפני זה, חדר הטיפולים הוא מקום די קר. וכששוכבים ערומים על המיטה כזאת מרגישים באמת את כל הקור. בשלב מסויים כבר התחלתי לרעוד מקור. רעידות שאני לא יכולה לשלוט בהם, ועם כל ירייה של לייזר שהכאיבה קצת יותר מהרגיל, היה עוד יותר קשה לשלוט ברעידות. האחות כבר התחילה לרחם עליי וכיסתה אותי בשמיכה - מה שלא עזר כלכך כי עדיין חצי מהגוף שלי היה בקור, אבל המאמץ היה נחמד.

עכשיו סיימנו עם המפשעה ועברנו לערווה (ע"ע החלק התחתון). הטכנאית התחילה מהצד, מקום עם קצת שיער, לא כאב במיוחד והתקרה יותר ויותר פנימה. כמה שהיא מתקרבת יותר, העור רגיש יותר גם ככה, אז כואב יותר. בהתחלה הכאב היה נסבל כמו שהיה עד עכשיו, עד שהיא הגיעה לאיזור מאוד רגיש (כנראה..) שכבר לא הצלחתי לספוג את הכאב ולחצתי ממש חזק את היד של האחות. הטכנאית התעלמה מסימני הכאב שהראתי, ומזה שהאחות אמרה לה שכואב לי כי היא שמה לב ללחיצה שלי, והמשיכה לעבור על האיזור. כמה שהיא נשארה שם יותר זמן הכאב הפך חד יותר.

עכשיו כבר התחלתי להתפתל מהכאבים והטכנאית הביאה לי הפסקה קטנה ואמרה לי "חמודה, את יכולה לצעוק, רק אל תזוזי". לקחתי נשימה עמוקה והמשכנו.

טכנאית לאחות: "יש לה סף כאב"

אני: "לי?!"

אחות: "כן.. לך.. טכנאית מביאה צל"ש לכל מי שעושה ערווה כי זה נורא כואב."

טכנאית: "כן, אבל יש לך סף כאב גבוה אז זה בסדר."

הייתי בשוק! אחרי איך שהתפתלתי מכאב, ועדיין המשכתי להתפתל והיא אומרת שיש לי סף כאב גבוה? מסכנות הבחורות שעושות את זה עם סף כאב נמוך יותר משלי.. ועוד עם עור כהה יותר.

כנראה שהתמזל מזלי.

אגב כל הזמן הזה יש ריח של עוף שרוף מסביב (ע"ע שיער שרוף) אבל זה היה כלכך שולי לעומת הכאב שחשתי ברגעים האלה שרוב הזמן שכחתי ממנו בכלל.

זהו. סיימנו סוף סוף את הלייזר (ייימח שמו), "ניפגש עוד 3 חודשים" חייכה הטכנאית, התלבשתי ויצאתי לקבוע תור לסשן הבא.

חול המועד פסח. יהיה כיף.