לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2011

יום של עצבים.


הימים הגרועים האלה שהלחות מכבידה ומסריחה הכל,
וגם אם תשב במזגן תזיע כמו חזיר.
שבגדי הבית הבלויים פתאום לא נוחים ונדבקים לגוף מהבטלה.
שכל דבר מאכזב ומעציב
שכל שטות צובטת בבטן ומעצבנת ברמות של התקפי היסטריה שלא ממין העניין.
שלא בא לך לראות אף אחד ושום דבר מוכר ואהוב.
שהרצון היחידי שקיים והוא באמת בוער בתוכך זה לברוח כמה שיותר רחוק.
שפתאום אתה מגלה שהיית יכול לחסל שתי חפיסות סיגריות בעשר דקות, 
ואז הבאסה והעצבים גדלים עוד יותר כשאתה מגלה שאין לך אפילו סיגריה אחת
שתוכל להוציא עליה את העצבים שלך.
שהתמונות מירדן נמחקו כולן ואי אפשר לעשות כלום ואתה אחוז דיבוק לרסק את המצלמה המזדיינת
שנראית טוב ומקצועית והכל, אבל שווה לתחת.


שכל מי שאתה מכיר פתאום נחשב לנתעב ולאדם שלא תרצה לראות יותר כל ימי חייך,
ומצד שני, אתה חייב מישהו לדבר איתו, להיות איתו.





כבר הרבה זמן לא הרגשתי ככה, שבא להיעלם, שאין שום דבר שאפשר לעשות עם עצמך,
או דרך להסיט את הכעס והעצבים על כולם.
נקווה שלא יתדרדר.
נכתב על ידי , 31/7/2011 20:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מאה אקליפטוסים וחיזיון


ביום שבת התקיים החלק האחרון מתוך שלושה חלקים של פסטיבל Sunbeat שבחורשתא, סמוך לטבעון.
מכל קצוות הארץ הגיעו אנשים, צבעוניים יותר ופחות, מגוונים ושונים.
כל חלק ייחודי ורב גוני מקודמו, אנרגיות מתחלפות ועצמתיות גם הן, כל אחת יותר מקדמתה.
בחלק השלישי, הופיעו כמו תמיד, שלוש להקות,
זבולון דאב סיסטם המקפיצה שמכניסה אותך תחת חסות צליליה, ברגע שתבחר בכך,
Yemen Blues, בניצוחו של רביד כחלני השאמאן המוזיקלי,
ולבסוף, שי בן צור והקוואלי סופיס מרג'אסטן, שעוטף אותך במזמורים עבריים והינדים.
עכשיו, בתוך כל האלפיים ומשהו איש האלה, דמיינו לעמכם שקט חיצוני מוחלט.
הגלגלים במוח נשמעים באוזניים, המחשבות עוברות כמו מכוניות בכביש מהיר במוח, 
וגופכם שתול באדמה, אינכם יכולים להזיזו. כל תנועה תדרוש מליון שרירים מופעלים,
וביחד עם סחרור המחשבות והצבעים שבשכליכם, מליון שרירים לא באים בחשבון.
אבל בשנייה אחת של נחישות, של רצון עז לקום ולהיצמד לרמקולים הגבוהים והרחבים,
להעמיק לתוככם את הצלילים עוד יותר.
הקול הצובט והמכה של כחלני מכה בכם בעדינות, בעוד הלהקה שעל הבמה נעלמת,
ובמקומה נותר עמוד צבע ואור הקטן וגדל עם עצמת המוזיקה.
מידי פעם, מגיעה עד לתקרה, שואב אתכם לתוכו, לתוך מערבולת משכרת של צבע וחולות ומדבריות, וצלילים עשירים.
בכל פעם שעיניכם נעצמות תוך כדי ריקוד החיבור עם המוזיקה, אתם עוברים ליקום מקביל.
אתם באולם קונצרטים ענק, לבן לגמרי, מצויר בצורה הכי פשוטה שיש.
הקהל, מצויר גם הוא בפשטות, את ראשי האנשים מייצגות רק אליפסות עומדות ונטועות באדמה.
אף אחד לא זז. על הבמה ממשיך מצעד האורות, רק שרקעו לבן בוהק.
בתוך כל האנשים הנטועים והדוממים האלה, אתם רואים משהו בצד עיניכם. אישה, נערה, רוקדת בפראות,
כאילו היא בתוך טראנס מסובב ומטריף. בראשכם עוברת המחשבה " מי זו המטורפת הזו? מה היא עושה?"
ולאט לאט, כשאתם קולטים שאתם אינכם יכולים להפסיק לזוז, אתם מבינים שגם אתם מטורפים באותה מידה, 
בעצמכם לא מבינים מה פשר התנועות שקופצות מגופכם, מאריכות את הצליל הבוקע מעמוד האור והצבע..
דמיינו שהבחירה נתונה בידיכם, האם לעצום את עיניכם ולהתמסר לעולם ההזייתי שפוקד אתכם,
או האם להתמסר למציאות, ולמצוא את הקסם הטמון גם בה?
או אולי פשוט לקחת את שניהם, ולתמרן בניהם.
אחת החחוויות החזקות ביותר שהיו לי בחיי.
תודה רבה לכל מארגני סאנביט, ותודה מיוחדת לרביד כחלני שהוביל אותי
בבגדים לבנים וקול מפעים אל תוך הטראנס.




נכתב על ידי , 11/7/2011 20:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של highways ב-17/7/2011 10:17
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhighways אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על highways ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)