מי אתם בכלל שתקבעו לבן אדם איך הוא צריך להרגיש או להגיב?
מעצבן אותכם? לא מסכימים? אני אפנה אותכם לעצה טובה שאתם אוהבים לתת- תתעלמו. כאילו שמכריחים אותכם לשמוע מרתון של כל השירים שלו ולבכות.
ועוד משהו, יש הבדל (ודי גדול) בין להביע את הדעה שלך לבין סתם להיות אגואיסט אטום. "עצוב אבל אני בוחר שלא לקחת את זה יותר מדי קשה"- כן, "לא מעניין אותי"- כן, "נמאס לי כבר מהתבכיינות של אנשים, אשמח אם תפסיקו להציף לי את הניוזפיד\עיתון\ישרא\וואטאבר"- לא.
אולי אריק איינשטיין לא היה חבר קרוב של כל אחד מאיתנו, אבל למה זה מפריע לו להיות קרוב ללבנו? ואם אני הייתי באה וקובעת לכם שאתם ממש מעצבנים ובכיינים כי מת לכם זמר ממש אהוב? אלא אם כן אתם לא כל כך אוהבים מוזיקה, הייתם מדוכאים מהחיים שלכם ומציפים את כולם לא פחות ממה שמציפים אותכם כרגע. טוב, אולי חלקכם היו גם יושבים ומתאבלים בשקט, שגם אצל אריק איינשטיין קיימים כאלה אגב.
הנקודה היא, שבאמת שאין בעיה שתביעו את דעתכם. אבל כישראלים למופת חלקכם אוהבים להביע אותה קצת יותר מדי, שזה כבר גולש לביקורת ופגיעה באחר. אף אחד לא רוצה לשמוע שהוא לוקח קשה מדי דבר שהיה חשוב לו, אף אחד. זה כמו לבוא לחברה הכי טובה שלך אחרי שהיא נפרדה מאהבת חייה שנמשכה למשך 5 שנים "נו מה יש לך, תשתחררי. יש עוד דגים בים" (וואלה?).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: