Le disco |
| 11/2010
נמאס לי שדופקים אותי מכל מקום.
בבית,עם חברות,בכיתה,בתפקיד בתנועה.
והכי גרוע זה הרגע הזה ביום שיש דמעות ל2-3 דקות והן נפסקות וממשיכים בחיים כאילו כלום
רשמית החלטתי שאני לא מועילה בכלום וששומדבר לא ישתנה אם אני לא אהיה פה
אולי זה אפילו יועיל,כי זה יוריד את המאמץ של לדפוק אותי כל פעם.
לפני המון זמן ראיתי את ההצגה' 10 שניות' זה מספר על 2 אנשים,אישה ודבר שמחליטים להתאבד ביחד.
בלי סיבה ממשית, סתם כי אין להם מקום בעולם הזה
מאז זה גרם לי לחשוב כל כך הרבה, על כמה שהתאבדות זה דבר מטומטם ומיותר-אבל עד כמה שאדם צריך אותו
בשביל אשכרה "לשרוד" בעולם.
אין לי שום מחשבה של התאבדות בראש,אני חושבת שיש לי כל כך הרבה להספיק בה ולשים את חותמי
לשכב עם גבר,או עם אישה
להתאהב באמת
להסתדר עם כולם
לעשות משהו משמעותי
ילדים
להתנסות בהכל
אבל אחרי כל עצב בא גם אושר לא ככה?
מי לא הייתה רוצה שאהובה יסתכל עליה ככה?
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
Special.Needs בת: 32 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
