שוב עברנו דירה, שוב בית חדש, ובית ספר חדש, וחברים חדשים,
והכול חדש, כרגיל, בידיוק כמו שהיה בשלוש שנים האחרונות,
אומרים שקומדיה עובדת על חוק השילוש, פעם ראשונה כדי להצחיק,
פעם שניה כדי להרגיל, ופעם שלישית כדי להצחיק, אז מה עכשיו?
נכנסתי לחדר שלי, הוא היה גדול, מאוד, וצבוע בגווני הסגול
השולחן היה לבן, הארון היה לבן, המיטה היתה לבנה, כמו חדר
מתים ממש.. חדר מתים סגול...
החופש הגדול עבר מהר... כרגיל, לא ביליתי עם חברים ממש, לא נקשרתי
לאף אחד בבית הספר הקודם כדי שהפרדה לא תהיה קשה מידי
כמו בפעם הראשונה והשניה, אני חושבת שזה הרס את האופי החברותי
שהיה לי, ידעתי שאני ילדה דיי מרושעת, עם אופי ציני ועוקצני ואמיתי
עד כאב, והאופי הקודם של הילדה החייכנית והשמחה נעלם... רק כי
לא יכולתי לסבול את הכאב שבלהיפרד מהאנשים שאני אוהבת.
לפעמים שנאתי את אמא שלי על זה, ידעתי שהיא גורם מרכזי
לעובדה שאני פשוט לא מנסה להתחבר עם אף אחת, הקטע הטיפשי
הזה של לעבור דירה, לראות מקומות ולראות עולם, למרות שעברנו
דירות רק באותה ארץ, וגם זה בגלל העבודה של אמא... להיות צלמת נופים...
היא היתה מוכשרת עד כאב... ומנותקת עד דמעות
היום הראשון בכיתה י'א.
התיישבתי בספסל של תחנת האוטובוס של בית הספר, האוזניות באוזניים
והפלא עובד, משמיע שירים שונים, לא התרכזתי בהם, התרכזתי בנוף סביבי,
למרות ששנאתי לעבור דירה, היה משהו במקום הזה... מין יופי מיוחד,
חייכתי לעצמי והבטתי בפלא, חיפשתי שיר מעניין. לפתע הרגשתי תפיחה קלה
על הכתף, הרמתי את ראשי ראיתי בחורה עם שער בלונדיני ארוך ועיניים כחולות,
ממש כאילו יצאה מפרסומת של איזו ברבי... היא הזיזה את שפתייה, ניסתה לומר
משהו, הבטתי בה עושה את זה, כשהאוזניות באוזניים, ולאחר שהיא סיימה את המשפט
הסרתי אותן, לא מרוע, פשוט מהרגל.
" את חדשה כאן?" היא שאלה אותי בפשוטת, " כן, רק עברתי לכאן עם אמא" עניתי
" למה חייכת מקודם?" היא שאלה, חייכתי שוב למשמע השאלה שלה, " המקום הזה יפיפה"
עניתי לה, היא הסתכלה קצת מסביבה ואז החזירה את מבטה אלי, " זאת עיר רגילה,
מה כול כך יפה באזור הזה?" , הבטתי בה שוב, " יופי הוא מונח יחסי" עניתי לה,
" זה משפט של מכוערות, את לא מכוערת, את לא צריכה להשתמש בו" היא אמרה והתיישבה לידי,
חייכתי שוב, " יופי הוא מונח יחסי" אמרתי שוב בחיוך.
האוטובוס הגיעה, עלינו עליו, הבחורה הבלונדינית משכה אותי לסוף האוטובוס שם ישבו חבורת בנות
שנראו מאוד דומות לה. מן סתם חברות שלה, היא ישבה איתן והושיבה אותי לצידה, הן הציגו את עצמן,
כול אחת נראתה מרוצה מעצמה יותר מהשניה באופו קצת חולני, אבל חייכתי בשקט, לריב אין לי כוח.
~~~~
משהו חדש... נראה איך יתקדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
