אחרי שבוע וחצי מהיום שבו אנג'ל נסעה.
כשניכנסתי הביתה, חיכו לי רק ההורים, לקאי לא היה זכר,
הדברים שלו היו במקומם, מפוזרים כאילו הוא הלך ברגע, לא
לקח כלום, לא סידר כלום, ההורים אמרו שהוא הציג עצמו כידיד
מבית הספר, במשך שבוע לא שמעתי ממנו... בכלל...
מישהו דפק בדלת, פתחתי אותה וראיתי את קאי עומד שם, לבוש בחולצה
שחורה של קרוקר, ג'ינס של ארמאני וחגורה של דיזל, היו לו משקפי שמש
יקרים של חברה שלא זיהיתי, כנראה מחו"ל, והוא היה נראה כמו מישהו שיצא
מתוכניות של " לעשירים בלבד" הבטתי בו עים פה פעור, " התגעגעתי אלייך"
אמר קאי בחיוך, מביט בי כשזרועותיו שמוטות לצדדים, ועיניו נעוצות בפני,
" חח כן בטח!" אמרתי והסתובבתי, הנפתי מאחורי את הדלת, הוא הספיק
לתפוס אותה לפני שנטרקה ונכנס אחרי, " אנג'ל תני לי להסביר!"
" להסביר מה!? איך שנעלמת לי?! שהיתי צריכה לשבת ולדאוג לך?!"
" אנג'ל אני יודע איך קוראים לי! אני יודע מאיפו באתי! יש לי אמא! יש לי בת דודה!
אנג'י נזכרתי בכול כך הרבה!"
" אז למה לא אמרת לי!?" , " כי אז הית אומרת לי ללכת!" אמר קאי ובעיניו נקוו דמעות,
" הית אומרת לי לחיות את חיי, הית מגרשת אותי ממך, הית מפספסת את מה
שיש בנינו!" הוא המשיך והדמעות המשיכו להצטבר,
" קאי..." ," ויק" הוא אמר לי, " לא אכפת לי איך קוראים לך! הית יכול
להתקשר ולומר לי, אנג'י אני זוכר מי פאקינג אני, אני נוסע לטפל בזה!"
קאי התרחק ממני והסתובב כך שגבו פנה אלי.
" אין לך מושג איך אני מרגיש?! את יודעת שנפרדתי מהארוסה שלי בישבילך!?"
השתתקתי, נזכרתי במה שקאי אמר שגרם לי להתרחק ממנו, קאי התקרב אלי במהירות,
" אנג'ל, את אוהבת אותי, אני אוהב אותך, למה את לא מוכנה פאקינג לתת לזה סיכוי?!"
" בגלל שעכשיו אני לא מכירה אותך" אמרתי וישרתי מבט אל עיניו, קאי תפס את פני
והצמיד את שפתיו לשלי, והחלק לנשק אותי לאט לאט, הלשון שלו חזרה אל פי והתמזגה עים שלי,
הוא התנתק ממני והביט בי, " אותה נשיקה?" שאל ברוך, הבטתי בו בחיוך,
" כן" , " אני רואה שאת עונדת את הטבעת... זאת טבעת יהלום את יודעת..."
" כן אני יודעת" עניתי שוב, " את מפחדת להיות כלה בגיל 18?" שאל אותי וחייך,
" תכנית, אני עוד לא 18, מה שהופך אותך לפדופיל" אמרתי בחיוך, ויק דחף אותי
על הספה ונשכב מעלי, יכולתי לשבת ככה שעות, רק להביט בו...
בוקר למחרת, לבושה בבוקסר של ויק ובחולצה שלו, ישבתי על מעקה המרפסת של
החדר שלי, והבטתי בויק שעוד ישן בדממה במיטה, וחייכתי לעצמי, מדמיינת את החיים
שלי לצידו.. והאמת, שהפסקתי, אני לא צריכה לדמיין אותם, כי ברגע זה כבר התחלתי
לחיות אותם.
~~~
לא מתתי על הסוף ,אבל לא היה לי רעיון לסוף.
אולי אתחיל סיפור חדש בהמשך,
אני יודעת שחברות שלי קוראות כאן, תעשו לי טובה ענקית,
אל תתנו את הבלוג לאף אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
