" יש לך כול מה שאת צריכה?" שאל אלון כשסחב את אחד התיקים שלי למכונית של
אדי, חייכתי אליו באיפוק, " בפעם השישית השעה, כן!"
אדי לקח את המכונית של אבא שלו כדי להסיע אותנו, ג'יפ שחור מקסים שנראה חדש,
כנראה שלאף אחד כאן אין בעיה עם כסף... דה זאה וו'!
חייכתי לעצמי ונכנסתי לרכב, אדי נכנס גם הוא והסיע אותי בדממה לנמל התעופה,
" יוקי" אמר אדי אחרי כמה דקות של נסיעה, " את בסדר? את מתנהגת מוזר בזמן
האחרון", הבטתי קדימה, לא אומרת מילה, הרגשתי רע לפתע, כאילו כול דבר רע
שקרה לי עובר בראש שלי, התחלתי לדמוע.
אדי עצר באמצע הדרך, חיבק אותי קרוב לחזה שלו ונתן לי לבכות, הרגשתי נורא,
לא ראיתי את אמא שלי חודש, גרתי לבד בבית ענקי, חייתי בפחד מתמיד מגנבה או
פריצה ומפושעים, ראיתי את הציונים שלי מדרדרים ולא עשיתי עם זה כלום, התעלמתי
מהחבר שלי, אני נותנת לחברה הטובה שלי לעשות טעויות בלי לומר מילה, מה קורה לי?
מה קורה לי!?
ירדתי מהמטוס וראיתי את אמה בשדה התעופה, מחייכת ומנופפת בשמחה, חייכתי
חיוך מאולץ והלכתי לעברה, " יוקי!" אמרה בשמחה וחיבקה אותי, סבלתי את החיוך
באיפוק, היא הובילה אותי למכונית עם נהג, הוא העמיס את התיקים שלי ונסענו,
אמה הדליקה אלבום של לידיי גאגא, הלוואי שזה כול מה שהיה צריך בשביל לגרום
לי לא לשנוא אותה כול כך....
אמה ישבה איתי במרפאה עירונית, מחכות לתוצאות הבדיקה ולמרשם שלי, אני חושבת
שזה הדבר הכי אחראי שאמה עשתה אי פעם בהיות היותה אמא, קנתה לי גלולות נגד הריון.
אני אפילו זוכרת את השיחה שלנו על זה לפני שנה, שאני צריכה גלולות, שאני יפה מידי מכדי
להישאר בתולה, הקאתי אחרי השיחה הזאתי, לא יכולתי להסתכל על אמה בכלל, אבל עשיתי
את זה, קיבלתי גלולות ומרשם ואני נוטלת אותן כבר חצי שנה, ומסתבר שאני אלרגית אליהן
אח גאונות הרופאים, מזל שלא אלרגיה קשה חשבתי בחיוך, קיבלנו את המרשם וגלולות לשלושה
חודשים, " את בכלל עדיין בתולה?" שאלה אמה בנסיעה חזרה, מזלה שהיא אמא שלי, אחרת
סטירה היא היתה מקבלת.
" אז את מתכננת לנצל את השפעת הגלולות האלה או שאני סתם משלמת?" שאלה אמה כבדך אגב
" אמא את מנסה לגרום לי להזדיין בגיל 17?" אמה הסתכלה עלי בהפתעה
" קראת לי אמא!" אמרה בחיוך ובקול רם, יופי אמה, תתייחסי רק לדבר השולי שבמשפט, כמו תמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
