החודש שעבר עלי עבר מהר מידי, יכולתי להרגיש את זה, את חוסר המיצוי
של יום שעובר, יכולתי להרגיש את עצמי נכנסת כול פעם מחדש לבית הריק,
יכולתי להרגיש את הריקנות הזאתי, את הכאב הנוראי שהתפשט בתוכי
בכול צעד מלא דממה.
הסיבה היחידה שהדלקתי את הטלויזיה היתה לראות סקראבס, היתי מכורה
לתוכנית כמו שהיתי מכורה לפייס בוק, לזמנים, לתוכניות מראש, לצומת לב...
אדם ניסה למלא את הזמן הריק שהיה לי מידי פעם שלא טרחתי למצות, אני
חושבת שהוא נפגע מחוסר היחס שלי בתקופה האחרונה...
" אז יוקי, תוכניות לחופשה הקצרצרה שלנו?" שאלה לין בחיוך גדול,
חייכתי בעצבות, " קרה משהו?" שאלה, הבטתי קדימה צועדת בדרך לבית
שלי, מניחה את משקפי השמש על אפי, " אמא שלי עדיין לא חזרה, אז אני
טסה אליה" אמרתי בחוסר רצון, לא התחשק לי לטוס, התחברתי לאלון
החמוד וידעתי שאדם לא יקח את זה בצורה טובה, " בורחת מאדי?"
שאלה וציחקקה, חייכתי וצפיתי בה צוחקת, לין נהגה לצחוק הרבה, לפחות
כך היא ניסתה להתנהג, כשמשאירים אותה לבד היא יושבת ומתרכזת בעצמה
בבעיות ובקשיים שלה, אני יכולה לראות את העצבות מתפשטת על הפנים שלה,
חבל לי על המסכה של לין, אבל כולנו לובשים מסכות, "לא?"
" ואוווווווווווווווווווווווווו" פלטה לין כשנכנסה לבית שלי, " מה את מתלהבת? ראית את הבית שלך?"
עניתי באדישות זורקת את התיק על הרצפה, " יש לך מנקה?" שאלה לין וחלצה את
נעלי הבובה בצבע קרם שלה, היא לבשה מעיל תואם, ארוך, חצאית שחורה עם קפלים
וחולצה לבנה מכופתרת, כאילו יצאה מאיזו אנימה, חייכתי כשראיתי אותה ככה, אוח נשים,
כמה טיפשות ככה יפות
" אז את טסה מחר?" שאלה לין אחרי צפייה בשבעה פרקים של סקראבס, תמיד אחרי שראיתי
סידרה באופן אובססיבי, המחשבות שלי היו רצות כמו התסריט, היתי חושבת על הכול כמו
בסדרה, ועכשיו אני ג'ורדן. " יוקי..." אמרה לין בשקט, " את חושבת שכדאי לי להיות החברה
של ג'ון?" הבטתי על לין בחיוך מרושע, היא חייכה חיוך עצוב, " חשבתי ככה..."
" מה יש לך מהנבלה הזה? הוא יעזוב אותך בשניה שיראה את הזונה הבאה שלו" אמרתי בלי לשים
לב מה יוצא לי מהפה, לין הביטה לתקרה, וחייכה שוב חיוך עצוב, " יוקי?"
" כן לין"
" התאהבת פעם בלי לדעת למה?"
~
" יוקי אולי תשתקי כבר!? לא נמאס לך להגיד כול פעם אותו הדבר?1 הוא לא אוהב אותך!"
קולה של לורה התפשט בחדר, בראש שלי הדהד המשפט שלה, הוא לא אוהב אותך, הוא לא אוהב
אותך, הוא לא אוהב אותך, הוא לא אוהב אותי....
~
הבטתי על לין בחיוך, קמתי והתיישבתי לידה על הספה שלנו, היא הניחה את ראשה על בטני ועצמה
את עינייה, נרדמת בשקט, נכנסת לעולם משל עצמה, עולם קסום משל עצמה...
~~
ואיי משום מה זה נראלי מזה מוזר כול הסיפור XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
