אני יודעת שהזנחתי. נכון זה לא בסדר. אבל גם לי יש חיים. אני מתמודדת עם הרבה דברים עכשיו. פוסט "רוחני", לשחרר את זה .
דבר ראשון !
יש לי ילדה בכיתה , עולה לי על העצבים, כל הזדמנות שיש לה היא יורדת עלי. אני אומרת לה שזה כבר נמאס, אבל היא לא מפסיקה.
דבר שני - (לא ממש בעיה, דבר שלוקח זמן. והרבה.)
אני עובדת על פרוייקט, פסל של מיקו האטסוני (miku hatsune) והייתי צריכה לקנות חומרים ..
דבר שלישי :
יש לי ילד בכיתה, שהוא מקנא בי, שאני מצליחה יותר ממנו. אז הוא מתחיל לקלל אותי ולהגיד שהדברים שלי לא טובים, וששלו הם הרבה יותר טובים, למרות שהוא גם ביקש להצטרף למה שאני וחברה שלנו עושות.
דבר רביעי :
אני לא אהייה בארץ הרבה זמן. אני אצטרך להתחיל לעדכן סדיר מספטמבר בערך. עוד שבוע בערך אני טסה, אז אני צריכה עם זמן לארוז, כי זה שבועיים וחצי.
דבר חמישי:
אני הולכת לישון מאוחר.
לא, זה לא מלחץ חברתי. זה בגלל שריססו לנו את הבית מיתושים (אסמטיות נכנסת לתמונה) ואני צריכה מקום לישון, האחים שלי רק לפעמים חוזרים הביתה מהצבא, ומתי שהם לא בבית אני ישנה במיטה שלהם, כי יש לי מלא בדברים שאמורים להיות על הרצפה / קיר, והמסמר נעלם . כן, גם על המיטה של האחים שלי יש דברים, אבל זה לא נורא . משקולת, 2 גיטרות, בגדים .
דבר שישי :
רוב היום אני לבד בבית.
ההורים שלי בעבודה כל היום. אני קמה די מוקדם, ומה יוצא לי מזה ? כלום. אני ילדה בת 10, לאזעזל ! אני לא יכולה להתמודד עם הכל. בייחוד אחרי שעברתי התקף חרדה כי שמעתי קצת יותר מדי סיפורי אימה אמיתיים . שמעתי על דברים שקרו לאחרונה. איבדתי איש חשוב לי מהמשפחה . אני שומעת קולות. אני הוזה גם לפעמים . אני נבהלת מכל צליל קטן. גם מהמזגן והמאוורר , והמקום היחיד שאני מרגישה בו בטוחה זה החדר שלי. כל הזמן אני רואה הבהובים של שחור אפור לבן ויש לי סחרחורת, כאבי בטן והרגשה שאני צריכה להקיא.
לספר לכם על החיים שלי ? לא משהו קל. אני צריכה להתמודד עם כל ילד וילד בכיתה שלי, ולנהל חיים. האחים שלי ואני כמעט לא מתקשרים, אח שלי ישתחרר כשאני אהייה בח' (אני עולה לו') ואחותי תשתחרר מהקבע ותלך ללמוד באוניברסיטה. ההורים שלי כל הזמן בעבודה, חוזרים מאוחר מאוד, ויוצאים אחרי זה וחוזרים ב11. אני כל הזמן לבד ! ואני מולחצת. אני בחרדות שמשהו קרה להם. אני מודאגת.