שנה מאז דרכתי על אדמת פולין
שנה שלמה עברה.
*
עשרות חלומות חלמתי בשנה הזו.
כמה פעמים חלמתי על אושוויץ, רק אלוהים יודע.
וכל פעם, אושוויץ נראה אחרת.
מרגיש אחרת.
*
פעם אחת אני צריך להתקלח בתוך המחנה כדי לבקר בו, והוא בידיוק כמו שהוא
פעם אחרת אני מושך את המשפחה לראות אותו, מתפסים על השער של בירקנאו. והוא גדול ומפואר, כמו חומה הרוסה.
פעם שלישית אנחנו מסיירים באושוויץ, וצריכים לשוט בנהר שזורם בו כדי להגיע לקרמטוריום
פעם רביעית אני כבר לא נכנס, רק רואה את השער מבחוץ
פעם חמישית אני אפילו לא רואה אותו, רק מרגיש אותו. ואני נכנס ליד לשריון, ואומר לאבא שלי "בבקשה, בוא נבקר שם"
*
ואולי זה קשור לעובדה שאחרי הביקור באושוויץ אני לא אותו בן אדם
ואולי זה קשור לעובדה שאושוויץ זה הסמל לשואה
ואולי זה קשור לעובדה שלפני שנה סחבו אותי בוכה ושבור החוצה מהמחנה
אולי זה בכלל קשור לעובדה שהחלום שלי להגיע לשם, במדים?
ואולי זה קשור לעובדה, שאני מתחרט כל יום על כך שכשהמדריך אמר בבירקנאו "בקרמטוריום ההרוס רואים תנור"
הייתי כל כך בעצמי, שרק המשפט חלחל, ולא הסתכלתי
ואני לא מוצא מישהו שיגאל אותי מהמתח לראות את התנור?
*
שנה שלמה מאז דרכתי על אדמת פולין
שנה שלמה עברה.
מאז, השתנתי הרבה.
רק אושוויץ נחרט לי בזכרון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: