אנשים שהתחברתי אליהם לפתע מתרחקים, אנשים שנדמו שתמיד מבינים את לבי, כעת אינם. אני מוצאת את עצמי לאחרונה, חושבת כמה בודדה אני. לא מוצאת אדם שבאמת אני יכולה לדבר איתו על תחומי העניין והעיסוק שלי בלי שיזקוף את גבותיו מעלה. לומר שאני אומללה או עצובה מרבית היום יהיה שקר, אבל בהחלט לא מאושרת.

אני מרגישה לפעמים, את הכמיהה הבלתי מוסברת הזו, להעניק לאנשים. לתת, לעצב, להרים ולטפח. עצם המחשבה ממלאת אותי באנרגיות מוארות, אבל מעשית, אני מרגישה שמרוקנים ומשליכים אותי לעזאזל. תחושת אכזבה ועדיין, אני שבה לאותו דפוס, עם המון אהבה. בלתי מוסברת, אהבה כזו גדולה ובלתי מוסברת.

אני בחורה עצמאית, אני לא כמו רבים ממכריי שזקוקים ללכת לפאב ולשתות על מנת "להשתחרר". אני מסתפקת פעמים רבות בבילוי ביתי, ביציאה לים, לשדות. אני מוצאת את עצמי פעמים רבות מנסה לשכנע חברות להצטרף אליי. בכל זאת, אני בן אדם ואני זקוקה לעיתים לחיבוק, לליטוף, לאוזן קשבת ומבינה. מתסכל קצת כל העניין...

אני ניצבת מול צומת דרכים. כל בחירה תהיה גורלית, לבי קורא לי ללכת לשניהם אך יודעת שאין זה אפשרי. הה...אני מניחה שמתוך כל תחושת האבדון הזו יבוא יום ותצמח מתוכו הרמוניה והאיזון המיוחל.

מזמנת ילדי עולם חדשים לחיי, שיחלקו איתי קסם וכך אני אחלוק איתם.

שיהיה שבוע נפלא, מקווה שהוא יעבור במהירות ויהיה שופע חוויות חדשות ומרתקות