Stanfour - sorry
לכעוס על החברה הכי טובה
לריב עם החברה הכי טובה
לפגוע בחברה הכי טובה
להיפגע מהחברה הכי טובה
והכל בגלל שטות
דבר כל כך קטן
כל כך טיפשי
לא להבין שאני פוגעת בה
היא לא מינה שהיא פוגעת בי
לא להבין אותה
לא לנסות להבין אותה
להיות טיפשה כל כך
מדבר שטותי כל כך.
הייתי אצל המשפחה שלי
והדבר היחיד שעשיתי זה לעלות לחדר של אחד הילדים
ופשוט לריב איתה
במקום להיות עם המשפחה ולדבר איתם
עליתי למעלה ורבתי איתה
עם החברה הכי טובה שלי.
והקטע הוא, שאפילו לא ניסיתי להבין אותה
והיא צדקה
פשוט התחלתי איתה ריב על דבר כל כך טיפשי
ואני ממשיכה לריב כמו סתומה
בלי להבין שאני טועה
ושאני צריכה להפסיק.
בדרך חזרה היא התקשרה להגיד שהיא מצטערת
וכל מה שיכולתי להגיד לה באותו רגע בזמן שהיא מדברת היה
'אני באמצע נסיעה אני ידבר איתך כשאני יגיע הביתה'
והקטע הוא שכשהגעתי הביתה לא התקשרתי
חיכיתי לרשום את הפוסט הזה
כי רק שתי דקות לפני שהיא התקשרה הבנתי כמה סתומה יצאתי
היא התקשרה אליי אחרי שהגעתי הביתה
ופשוט סיננתי אותה
כי אני רציתי להיות זו שמבקשת סליחה
ולא היא
אין לה על מה לבקש סליחה
אני רוצה עכשיו פשוט ללכת אליה ולהביא לה חיבוק ענק ולהגיד כמה שאני מצטערת
אבל כל מה שאני יכולה לעשות זה להזיל דמעה, לכתוב את הפוסט, ולקוות שהיא תראה אותו
אני כל - כך אגואיסטית
היא יושבת אצל סבתא שלה
ולא מבינה מה קורה איתי
אני עדיין כועסת עליה,
לא כועסת עליה
ומה אני עושה
כותבת פוסט
מנסה לרשום שאני מצטערת
אבל כשאני חושבת על זה
עדיין לא אמרתי במפורש שאני מצטערת
רשמתי באופן עקיף
קשה לי לרשום את זה ככה
'אני מצטערת' זה מרגיש לי מטופש
כאילו ששתי מילים יוכלו לעשות את כל העבודה
ומצד שני, אני לא מבינה את עצמי
הדבר שאני הכי שונאת זה לריב עם אנשים
ומה אני עושה, מתחילה ריב
אני מרגישה חרא, פשוט חרא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
me.com
