זה ממש עלוב שכל כך איכפת לי.
אני לא מבינה למה משנה לי בכלל מה חושבים
לפעמים אני אומרת לעצמי 'שייקפצו לי'
ולפעמים אני כמעט בוכה מהמעשים שלהם וממה שהם אומרים.
רק מהמחשבה שאיכפת לי כל - כך,
אני מרגישה עלובה.
מצד אחד, האנשים האלה חיים סביבי כל יום
ובעצם, אף פעם לא דיברתי עם אחד מהם באמת
ראיתי מי הם בפנים
מה הם באמת חושבים
ואולי זה רק פוזות מול הערסים בכיתה
ומצד שני, אם הערסים האלה כך - כך חשובים להם
שייקפצו לי, שוב.
אולי הילדים האלה לא באמת שווים משו
ואולי זה לא רק פוזות,
כנראה.
אולי הם באמת חושבים ככה
ואז אני שוב חושבת לעצמי
את כל זה מהתחלה
ונמאס לי פשוט נמאס לי.
אני לא יכולה יותר.
הלוואי, שכל הילדים האלה
פשוט ידעו ויעריכו אנשים ששונים מהם
ולא ישר ירדו עליהם
כי הם לא לרמה שלהם.
כי הם לא מספיק טובים בשביל להיות איתם
כי הם עלובים מדי בשבילם.
ואני חושבת,
'אתם העלובים אתם אלו שבסוף אף אחד לא ירצה להיות איתם
ומצד שני, אולי הם יגדלו
אנשים שחשבו טוב,
יתחילו לחשוב כמוהם
ואז לא יהיו יותר אנשים טובים.
ותהיה מלחמת עולם שלישית, ו\או שואה
הם פשוט לא מבינים שבגלל זה כולם נגדנו,
נגד ישראל.
זה פשוט עלוב.
קראתם, לא תגיבו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
me.com