מה אני אגיד לך, האמת ש

אני כבר לא כל כך בטוחה שזה מה שנכון בשבילנו

מרגיש כאילו אני צריכה להתמודד עם שני הפרצופים שלך, אחד רע ואחד טוב,

והרע הזה, המניאק הקטן הזה, שואב ממני כל טיפת אנרגיה שאי פעם הייתה בתוכי.

הייתי שמחה אם

היית מצליחה לשלוט על עצמך קצת יותר, כי באמת

אני פשוט לא יכולה יותר.

אני על סף המוות, במיוחד אחרי אתמול בלילה, שלא נתתי לך להרגיש ככה אבל

באמת שאני לא אשכח לך את זה בחיים,

ואולי אם יצא לי אי פעם לסלוח לך, אל תחשבי לרגע ששכחתי.

את לא שמה לב אבל את מגזימה לפעמים. כל כך שהלשון שלך הופכת לחץ, ואת מפזרת חצים לעבר כל מי שיעז

ואני, באמת שלא התכוונתי להיות בסביבה, אבל האכלת אותי בחרא הכי מסריח שאי פעם הרחתי. זיינת אותי כל כך חזק,

ואז ירקת לי בפנים.

ואני יודעת, שאת מצטערת מכל הלב, אבל

תגידי לי

מה שווה ההתנצלות אם את ממשיכה לעשות את זה שוב ושוב?