במקום שהרצאיונל והרגש נפגשים

אני מוצא את עצמי לא פעם כועס על עצמי - מרגיש פגום. מרגיש לא הכי טוב. כי כולם מתקדמים ואני רק נשרך מאחור - תקוע בין משהו לבין עוד משהו ולא יכול להתקדם. אני באמת מרגיש כאילו אני אפס וחלש כי לא משנה כמה אני מנסה אני עדיין תקוע. ואני רוצה לצאת מהתקיעות הזאת ולהתקדם ואולי להיות גאה בעצמי. כי משום מה תחושת גאווה בעצמי אין לי. אתמול הייתי אצל הפסיכולוגית סיפרתי לה כל מה שעבר וקרה בשבוע האחרון - די הגענו למסקנה אחת ברורה אני לא כל כך יודע לשמור על עצמי. בנוסף - אני לא יודע מי אני או מה אני. ואני לא יודע איך להסתדר עם טוב או להתמודד עם זה ולכן אני מותח אותו עד הגבול כדי לבדוק שהוא לא יעלם. אני ממש בעל ביטחון עצמי יותר מנמוך. כשאנשים נשארים בשבילי זה לא מובן מאליו - כי תמיד אנשים ברחו ממני. תמיד אנשים התרחקו ממני וכל מה שאני רציתי זה חיבוק קצר או לפחות חיוך קטן- ואפילו את זה לא היה לי. אני מרגיש כלומניק ליד האנשים הסובבים אותי כי הם השיגו משהו - ואני? עדיין מאחור. לא מצליח אפילו לעשות צעדים. וזה מתסכל. האמת מתסכלת. אני קצת אבוד ואולי גם חסר סבלנות כי אני רוצה כבר לראות איזשהו שינוי או משהו. כי קצת נמאס לי, שאף פעם אין שינוי ואין תוצאות. שאני מרגיש " ילד " ליד כולם. כולם משיגים משהו ואני לא. אני אף פעם לא מצליח וזה מדכא נורא וגורם לך לתהות בינך לבין עצמך רק שנייה משהו בי פגום. הנה יש כאלו שכבר קונים אוטו בגיל שלי - כאלו שלומדים - כאלו שעובדים וחוסכים ועושים כיף חיים. ואני - לבד. נמאס לי להיות לבד. באמת שנמאס לי. כל מה שאי פעם רציתי זה לדבר עם מישהו ולדעת שהוא לא יברח ממני. לדעת שהוא ישאר וינסה לעזור לי להתמודד עם הבעיות וגם כשיש אנשים איתי אני תמיד מותח את הגבול - אולי בכדי לראות שבאמת הם ישארו והם משהו שמוגדר בטוב - ואולי כדי להרחיק אותם ממני כי אני לא חושב שאני ראוי לטוב. אני חושב שאני רק ראוי למכות ולאונס ולרוע לב של האנשים. הפסיכולוגית מאד עוזרת לי - גורמת לי להתמקד בדברים שידעתי שישנם אבל מכוונת אותי אליהם. לפעמים אני יוצא ממנה ממש אפוף בחוסר כוח. ולפעמים אני יוצא ממנה ברגשות מאד מעורבים. היא ממש טובה ועוזרת לי, אמנם בצעדים קטנים כל כך, להבין את עצמי. ברמה מסוימת אני חושב שברגע שאבין את עצמי משהו בחיים שלי ישתפר - למרות שאני מפחד מהלא נודע. כי לא נודע מפחיד אותי. לא נודע זאת אומרת שיכול לקרות משהו יותר גרוע מהמצב שלי כיום. למרות שיש גם אפשרות שהמצב ישתפר. אני חייב להפסיק להרגיש פגום ולא יוצלח כי זה לא יתרום לי בכלום. החלטתי לעצמי שבשבוע הבא אני הולך לחפש עבודה באופן רציני! ואני הולך להתמיד בכל הדברים שעשיתי - לחזור להתאמן כמו שצריך במכון כושר ובריצה. אולי לשבת קצת פחות על המחשב. להתאמן באומנויות לחימה - לפחות לחזור אליהן. למצוא עבודה נורמאלית ולקחת את א' למסעדה לניסיון שני. אני רוצה שהחיים שלי יראו יותר טוב - אני רוצה להתמיד במסגרות. רוצה לחסוך כסף - רוצה להרגיש פחות גוש בשר. ולכן לקחתי על עצמי משימה בשבוע הבא אני מוצא עבודה. אני מקווה שהדיכאון שתוקף אותי בשתיים עשרה שנים האחרונות יתפוגג לו.