במקום שהרצאיונל והרגש נפגשים

הנסיבות של חיי הפכו אותי למה שאני. הפכו אותי לקר ומנוקר ולא שייך לנורמה. הנסיבות של חיי - גרמו לי להיות שונה. גרמו לי להכות את עצמי - כי זה מה שהנחילו לי בכל חיי. בין אם הייתי בסדר ובין אם הייתי בסדר. תמיד הנחילו לי - אתה לא בסדר, אתה אפס, אתה חלש, לא יצא ממך כלום. הנסיבות האלו של חיי - הביאו אותי לכך שאני חוויתי אונס פיזי והתעללות פיזית במשך תקופה של חמש שנים ברצף. אותן נסיבות, הובילו אותי לכך שבסוכות האחרון חוויתי תקיפה מינית נוספת - על ידי אדם שהתחזה לפסיכולוג. התיק נסגר במשטרה. הנסיבות האלה של החיים שלי - הראו לי כל הזמן עד כמה העולם לא מבין ולא מעריך אותי. הראו לי עד כמה אני תמיד אהיה לבד. הנסיבות האלה של החיים שלי גרמו לי להיות במלחמה מתמדת. אני שונא את עצמי נורא - נגעל מעצמי. מה שאני רואה במראה זה גוש בשר - זה מישהו שרק יכול לספק אנשים אחרים. אני לא רואה מעצמי מעבר. הבעיה שלי היא שאני לא יודע מי אני, אני לא יודע מה הזהות שלי. אני רואה את עצמי דרך עינהן של האנשים שבעצם פגעו בי כל כך הרבה. איבדתי את עצמי. ואני מגשש באפילה. אני חסר אונים. כל כך חסר אונים. זה מרגיש כאילו לא משנה עד כמה אני אנסה אני תמיד אפגע - מהעולם ומעצמי. אני לא שקט. אני לא רגוע. אני במלחמה. במגננה. עם התמונות והפלאשבקים והפוסט -טראומה. אני לא מצליח לשמור על מסגרות - אני חלש ואפס. קשה לי. ואני כל כך מתאמץ לחיות - מחפש עבודה, הייתי בחוגי ספורט ואומנויות לחימה, מכון כושר מוזיקה ועוד. אף אחד לא מעריך. אני מרגיש שהחוויות שעברו עליי גרמו לי לנתק את עצמי מהסביבה. אני לא שקט.

אתמול הייתי אצל הפסיכולוגית - אני מפתח הפרעת זהות דיסוציאטיבית.