אני הולך היום ואני לא אחזור יותר. אני פונה קדימה למקום טוב יותר, למקום שבו אוכל להיות אני - למקום שבו אני אוכל למחוק את התמנות האלו. אני הולך למקום יותר יפה מהמקום שאני נמצא בו כעת. במקום הזה לא יהיו עוד דמעות ולא יהיו עוד צרחות והרגשה חלולה שנפערת במפנים. במקום הזה הכל הולך להיות טוב יותר. רציתי רק לומר תודה לכל האנשים שניסו לעזור ל, שהיו כאן, רציתי רק לומר שכיום אני מבין מהי הדרך לעולם טוב יותר. אני יודע שהדרך הזאת להגשמה עצמית ולהשתפרות עו ארוכה אך אני אעמוד בה- יותר נכון אשכב בה. רציתי לומר תודה לבוקר היפהפה שמפציע אחרי כל לילה חשוך, רציתי לומר תודה לעננים השמיימים ששטים במערבולת אוויר בלתי נראות מעל לראשינו. תודה לכל אלו ולכל מי ומה. תודה לכולם על זה שסגרתם את התיק ולא הבנתם. תודה לכולם על האשמות ועל העצבים הבלתי נגמרים. תודה לכולם על התמיכה בתשלם ועל עצם היותם כאן כי אין לכם משהו יותר טוב לעשות. תודה לכם ולי על השאכלנו את החיה הזאת שיש בתוכי שגדלה וגדלה ובעצם כשאני חושב על זה - עדיין היא גודלת. תודה לכל הילדים הנמרצים שלפעמים מעלים בי קצת גיחוך. תודה להוא שעשה לי את אשר עשה לי ולהם שעשו את מה שהם עשו. תודה לכל החכמים הגדולים בלילה או בבלוג שמגיבים ללא שם גם כן זונות. תודה לאלו שמצפים ממני להיות הפסיכולוג שלהם כשאני נמצא בתקופה הכי גרועה בחיים שלי, ולכל אלו שחופרים לי במסנג'ר כשבעצם לי אין יותר כוחות להגיב. תודה לכל אלו שלא רואים אותי ולאלו שלא מבינים. תודה לאנשים שרק שופטים ומאשימים. אבל הכי תודה חשובה לך.
אני מפחד להתמודד עם כל מה שמציף אותי, על כל התמונות, אני מפחד לחשוב על הבאות. אני מפחד נורא. כועסס נורא. עצוב נורא. מדוכא נורא. אני מפחד שאף פעם לא תבינו ולא תהיו שם. אני מפחד שרק תעמידו אותי כמו תמיד על טעותי ולא תהיו שם, שוב. אני מפחד מכם. אני מפחד מהעולם.
אני לא יכול יותר להתמודד כשאתם ככה, אני לא יכול יותר להילחם כשאף אחד כאן לא מבין - אני לא יכול יותר להמשיך במצב שבו אני שרוי במשך כל כך הרבה זמן. נמאס לי מכם, מהם, מהא ומההיא ומכולם! אני כבר לא מפחד יותר. לפחות אני עובד על ה. חולרות שכמותכם. אתם אף פעם לא תבינו ואתם אף פעם לא תגידו את המילים הנכונות. בני זונות כפויי טובה. כאילו כל מה שאני עושה זה לא טוב - זה אף פעם לא יהיה בסדר. ואני שונא אתכם על מה שאתם עושים לי, שונא אתכם על מה שאתם גורמים לי להרגיש. שונא אתכם נורא. אני אף פעם לא אהיה מספיק. זה תמיד מרגיש כאילו זה לא טוב. זה תמיד מרגיש כאילו כל הסיטואציה מצחיקה- וכל המצחיקות הזאת בגללי - אני אשם. גוש בשר! זה מה שאני וזה מה שתמיד אהיה. אני כבר לא יכול לבכות - אני כבר לא מצליח לעצור אותן - הן חנוקות בתוך הגרון והגרון מנסה להשתחרר להשמיע איזשהו צליל אך לשווא- ורק משיכות האף החוזרות ונשנותנשמעות. אני שונא את עצמי. ואני שונא אתכם. אני לא מאמין בכם יותר, אני לא מאמין בהתקדמות שלי יותר ובמעשים שלכם. כואב לי כבר בבית הזונה הזה מלהרגישאת הכאב הזהת. אני באמת שלא מצליח יותר להתמודד- אתם לא תבינו ואף פעם לא תבינו. כנראה שאני יותר מידי תמים להאמין שאתם כן תוכלו להיות שם. כנראה שאני באמת לא מספיק חכם וטוב. כנראה שהכל באשמתי כמו שאתם תמיד אומרים לי. אתם בני זונות של אנשים ואני שונא אתכם!
גם כשאני מנסה הכי חזק להילחם- זה אף פעם לא טוב. זה אף פעם לא מספיק. זאת אשמתי- כמו תמיד. כפויי טובה.
אני נפרד מכם וכנראה שלא אשוב לכתוב פה עוד, תודה לכל האנשים שהיו פה.
זה קצת מצחיק איך החיים מתקדמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פצוע נפש