I'm the hero of the story,don't need to be saved

מצחיק שתמיד יש לי טונות של דברים להגיד או לכתוב, ובסוף אני יוצאת עם משפט אחד, הכי טוב שהצלחתי להוציא מהמוח, בתוספת קצת פסימיות וציניות אופייניות לי.

נמאס לי רק להזדהות עם דברים, אני רוצה ליצור דברים משל עצמי! אבל כאילו שאי פעם אצליח ליצור משהו שיהיה טוב מספיק. יש יותר מידי דברים שמתארים אותי יותר טוב משאני אי פעם אוכל, משאני אי פעם אוכל להסביר.

למה את כל כך חוששת מפשוט לבטא משהו ? ועוד בכתיבה, שזה תחום שתמיד חשבת ותמיד אמרו לך שיש לך בו כישרון? אז מה אם זה אף פעם לא מוצלח מספיק לדעתך ? את יודעת לחבר משפטים פשוטים ולכתוב בלי שגיאות כתיב, לעזאזל.

"היא צריכה לבחור דמות ולהגיד למה היא אידאלית (3 נימוקים)."
"שיהיה לה בכיף"
"תבחרי חחח
 את טובה את מוציאה דברים כאלה כמו ארנב מכובע".

אז זהו, שלא כל כך.

 -

"תגידי,את כותבת? אני רוצה שתכתבי. את לא חייבת אפילו להראות לי. פשוט תכתבי משהו."

 -

אני-צריכה-לישון.