שלום אחרי הרבה זמן.
קצת אירוני אבל נכנסתי לכאן, לבלוג שלי, מקישור בבלוג החדש של דין, אז קודם כל מזל טוב ותודה על הקישור:].
טוב מי שנכנס לכאן כל הזמן(אם יש עדיין אנשים כאלו) יכול לראות שכבר הרבה זמן לא היה כאן פוסט אמיתי..
רק שירים, שאלונים, דברים שעשיתי היום וכו'..
ולמה?
האמת היא שאני ממש רוצה לכתוב כאן, לפעמים קורה משהו וישר אני מתחילה להריץ לעצמי במחשבות משפטים שיהיו כתובים כאן בבלוג,
לפעמים אפילו אני מתחילה לכתוב ואז סוגרת את החלון מהר.
(מה שאני מקווה שלא יקרה עכשיו.......)
בכל מקרה, אני לא ממש מאופסת, אני זורמת עם כל מה שקורה אבל בזמן האחרון כל הזמן יש לי מן תחושה כזאת ששכחתי משהו
שהייתי אמורה לעשות משהו ואני לא ממש עושה אותו. מה זה לעזאזל?
אולי אתם יודעים, בעצם אולי אף אחד מכם לא יודע, אבל פעם הייתי מסוגלת לכתוב בקלות כזאתי וכל מה שהרגשתי היה מיד על הדף (או על המחשב)
אבל משום מה זה לא ככה עכשיו, הכל חסום.
ולא, אין לי מושג למה.
ואני מאוד, מאוד, מאוד מקווה שזה יעבור. מהר.
טוב לאחר התפרצות הרגשות הנ"ל נעבור לכמה דברים על סדר היום...(או השבוע) :]
כל השבוע הזה עבר לי בהרגשה של "השביתה נ-ג-מ-ר-ת" אבל איכשהוא היום יום שישי ולא, לא הייתי בבית ספר. גם לא שאר התיכוניסטים בארץ.
הדבר הכי "בית ספר" שהיה השבוע זה היה הביקור שלי בחטיבה ביום שלישי, לא בשביל ללמוד חלילה, הייתי שם בגלל החבורת זמר:]
קודם כל יש לציין שהחבורת זמר שלנו התפרקה כמעט לגמרי שנה שעברה ובגלל זה עכשיו יש אצלינו המון ילדים חדשים,בעיקר מכיתות ז'-ח', וזה סוג של נחמד להיות הכי גדולה:]
בכל מקרה עשינו חזרות על השיר "לאן שלא תלכי" של שירי מיימון, והקלטנו אותו ביום חמישי.
הקלטות (לי לפחות) זה תמיד כיף, להיות באולפן, לשמוע את עצמך, לשמוע אחרים, הרמוניות, קצב, מוזיקה, הכל כל כך טוב.
בשיר הזה היה לי גם סולו(דיי ארוך:]) אז יצא לי לבלות קצת לבד בתוך האולפן מה שהיה ממש אבל ממש כיף:]
בקיצור אני מקווה שהכל יצא טוב ויפה:]
זה היה יום שישי נורא מוזר.
מוזר?
יום שישי טיפוסי אצלינו בבית הוא בד"כ-
להתעורר ל"צלילי" ניקוי אבק רועשים,
לצאת מהבית בזהירות שלא ללכלך את הספונג'ה,
לשמוע מוזיקה מזרחית שאיתה אימא (משום מה) אוהבת לנקות,
לחטט בשקיות של הקניות שאבא הביא,
אחר הצהריים לשבת ולהריח ריח נקי.
לשמוע שקט של יום שישי.
ובערב כמובן לאכול ארוחה משפחתית שכזאתי.
טוב אז יום שישי הזה לא התנהל ככה..
בזכות 2 דברים שהם: השביתה והעובדה שאימא שלי נסעה לחופשה בצפון (מן אחוות נשים שכזאת)
לא ניקינו.
לא הייתה מוזיקה מזרחית.
ארוחה אכלנו עם הדודים.
ועכשיו(22 דקות אחרי שיום שישי נגמר) אני כותבת כאן פוסט.
מוזר. מוזר ביותר.
רק תזכורת קטנה,
למקרה ששכחתן,
אני עדיין כאן,
כאילו כל השנים האלו נמחקו,
אם היו לוחשים לי באוזן לפני שנה,
רמיזה קטנה שהכל יתהפך בצורה הזאת,
בטח הייתי צוחקת.
כל כך קר.
כאילו לא נפגשנו לעולם
אבל אני עדיין כאן
ואני מחכה
שמתישהוא הכל יחזור לקדמותו.
טוב זהו להפעם...
להתראות:
~גלגולה~
נ.ב- פתחתי מקושרים[!]
נ.ב2- הפוסט הארוך הזה כמעט נמחק ובמזל זה לא קרה, אב תגיבו!:]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*גלגולה*
