פרשת "האסיר X" שמסעירה את ישראל וחלקים מהעולם מעניינת גם את ארגוני הביון השונים - הן במדינות ידידותיות והן במדינות אויב. ככתב שמתעסק בענייני ביטחון ופלילים, אני זוכר את ההודעה שקיבלו העיתונאים על התאבדות של אסיר ב-2010 בכלא איילון - אירוע לא נדיר, שקורה לצערנו לא פעם בין כותלי בתי הסוהר, שמביא את שב"ס להוציא עדכון שגרתי ולקוני לתקשורת.

כמו במקרים האחרים, בן זיגייר היה אז עוד אסיר אלמוני, אבל כשהרמתי טלפון לגורם בשירות בתי הסוהר כדי לבדוק במי מדובר, התשובה שקיבלתי הייתה: "דורון, זה משהו גדול". כשניסיתי לברר עוד פרטים, הבהירו לי כי מדובר בפרשה רגישה וכי פרסומה עלול להסב נזק רב. בעל תפקיד ביטחוני אף אמר לי לרדת מהניין, תוך שהוא מזכיר את צמד המילים "ביטחון המדינה", שנשמעו פה לא מעט בימים האחרונים.

בימים שלאחר מכן ניסיתי לחשוב ביני לבין עצמי מה יכול להיות הסוד הגדול. קולגות מעולם התקשורת, שידעו גם הם על הסיפור בקווים כלליים, ואפילו גורמים ביטחוניים שלא הכירו אף הם את הפרטים, העלו הרבה מאוד השערות. בסוף לסיפור הזה הייתה רק אמת אחת. זו שנחשפה בחלקה בתחקיר האוסטרלי.

לפעמים ישנן פרשות שמצדיקות שתיקה, שבהן עבודת הצנזורה וקיומם של צווי איסור פרסום - קריטיים. מצד אחד, אפשר אולי לומר שפרשת "האסיר X" היא דוגמה מצויינת לסיפור כזה, אבל יחד עם זה אנחנו כבר לא נמצאים בדור של עיתונים מקומיים ותחנות רדיו בלבד. העידן הזה חלף. בעידן האינטרנט המידע זורם בכל רחבי העולם, ואחרי שהתחקיר פורסם, ועוד ברשת תקשורת גדולה, לא היה שום טעם להחזיק את הפרטים "בסוד". המצב שבו אזרחי ישראל יכולים למצוא את התחקיר המלא בקלות, אך מצד שני לא יכולים לשמוע עליו בתקשורת המקומית בגלל הוראות מגבוה - פשוט מגוחך.

המידע כבר דלף, כי טבען של פרשות כאלה הוא לדלוף במוקדם או במאוחר. תמיד יהיה מישהו שמוכן לדבר, תמיד יהיה מישהו שמוכן להקשיב, אך בהרבה מקרים העיתוי הוא שקובע. אם הסיפור הזה היה נחשף בעוד 10 שנים, פוטנציאל הנזק שלו לביטחון המדינה, יהיה אשר יהיה, היה קטן יותר מאשר עכשיו - שנתיים וקצת אחרי ההתאבדות. החשש של הצמרת המדינית-ביטחונית בישראל הוא לא מעצם כליאתו או התאבדותו של זיגייר, אלא ממה שעלול להתגלות על נושאים סודיים.

אם במדינת ישראל התנהל משפט, אם בני משפחתו של זיגייר עודכנו בדבר כליאתו, ואם התאבדותו נחקרה כמו שצריך - כפי שהובהר אתמול על ידי משרד המשפטים - אז אין לישראל מה לחשוש מפרסום דבר כליאתו ומותו. החשש העיקרי הוא לא בעצם הפרסום על אזרח שהוסתר בבידוד תחת זהות בדויה, אלא מפרסום שמו ותמונתו - מה שיקשור אותו לישראל. אבל בנושא הזה הנזק כבר נעשה. החשש הכבד ביותר כרגע הוא שבאמצעות תחקירי המשך ברחבי העולם, ייחשפו דרכי הפעולה של המוסד. מצב כזה יוכל "לשרוף" הרבה גשרים שכבר נבנו.

גם בנושא זה, לפי פרסומים זרים, כבר נגרם נזק לאחר שבעולם פורסם כי המוסד מגייס אוסטרלים לחברות קש שפועלות באירופה. באחת מהן, שעל פי הדיווחים מכרה ציוד לאיראן, עבד זיגייר עצמו.

החשש העיקרי שקיים כרגע בשירותי המודיעין והביטחון בישראל הוא האפשרים שעיתונאים זרים העוסקים בפרשה המעניינת הזאת יודעים או יידעו בעתיד הקרוב פרטים נוספים. פרטים שטרם נחשפו ועלולים לגרום נזק לישראל בטווח הזמן המיידי.

אפשר להאשים את התקשורת בישראל ובעולם בחשיפת המידע, אבל האמת היא שאם כתב זר הצליח להגיע לכל כך הרבה פרטים - אפשר רק לדמיין לאילו פרטים יכולים להגיע ארגוני ביון ומדינות, שיש להם כלים הרבה יותר "כבדים" מאשר לכתב.