דרקון עייף ממסדר האופל

תמיד חשבתי שיום אחד אני אגלה פתאום מה כל כך חשוב. לי, לעולם, בכלל.

שבוקר אחד אני אקום- והכל יהיה ברור ובהיר. מה אני אוהב לעשות, לאן אני רוצה ללכת, מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, מי רצח את אגנתה פאלסקוג.

היום אני יודע שזו פנטזיה של ילד- ועוד של ילד עצלן.

כנראה ששום דבר לא קורה פתאום, בלי שעובדים עליו ובשבילו .

הבעיה היחידה היא כשמתחילים לא לראות את המטרה והדרך הופכת להיות מה שחשוב.

צריך לתרגל ולתרגל להישאר עירני ומפוקס. לא לפספס. לא לשכוח להרגיש. עד שמרוב תרגול זה הופך להיות המטרה ואני חוזר לנקודת ההתחלה.

וינציני אמר לחזור להתחלה, ואני, כמו איניגו, שיכור אבל בטוח בציפייה, מחכה שמישהו יחבק אותי בחיבה, יכין לי קפה וידחף לי את הראש לדלי של מים קרים.