http://www.youtube.com/watch?v=BwU4WoJbqe4
הייתי צריכה הרבה זמן לעכל דבר כל כך גדול כמו ההופעה של הסקורפיונז.
איזה אנרגיות. איזו עוצמה. כמו סופה, עוצמתית ועדינה בו זמנית. והמוזיקה...יפהפייה. הלהקה האהובה עלי, אחרי נייטוויש וגאנז.
וכמובן, השיר המדהים...רוחות של שינוי. למדנו על התפרקות ברית המועצות (לא שאני צריכה בית ספר כדי להכיר משטרים טוטליטריים), ואני בטוחה שלמורה שלי יהיה הרבה יותר קל לעניין אותנו אם היא תקשיב קצת לWinds of Change.
היום התחלתי להרגיש את הסתיו. הרבה זמן לא נהנתי ככה. כשחזרתי מבית הספר, מאוכזבת קלות מהתשעים בבוחן בפיזיקה (אני די טובה בפיזיקה, וזה רק בוחן), הרגשתי את האוויר הקר. כשהסתכלתי למעלה, עננים אפורים כיסו את השמיים. אני אוהבת סתיו. חורף מדכא אותך, קיץ הורג אותך בעינויים, אביב זה להיפים ולשמחים, אבל הסתיו...הוא הופך אותך למלנכולי. ומלנכוליות היא התגלמות המעלות של האדם- עורמה, תושיה, ראייה נכונה של העולם, ויכולת סיבולת. אין גשם, אבל לא נורא. אני לא כזה טיפוס של גשם.
תכננתי לצאת עם חברות, אבל החלטנו בסוף שהן יבואו אלי. רק רציתי שי' תבוא. היא מדהימה, ומקסימה. אבל אני לא רוצה להיות חברה שלה, למען האמת, אני בכלל לא בטוחה מה אני רוצה. אני רק רוצה שהיא תהיה שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
